שיר שחלמתי על פראג – על ספרות צ'כית

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

ב 1968 – פלשו הסובייטים לצ'כיה. לודביג ואצוליק שהיה עורך של שני עיתונים, אחד צ'כי פוטר מעבודתו לאחר שפרסם מאמר שעורר את זעם השילטונות.   סיפורו "חזירי הים", מעולם לא פורסם בצ'כיה אך זכה לתגובות נסערות ונרגשות במערב.

מילן קונדרה גלה לצרפת ושם פרסם את "ספר הצחוק והשיכחה" שבעקבותיו נמחקה אזרחותו הצ'כית. נראה שקיים משהו שקיים משהו מיוחד בצ'כיה שכל כך הרבה יוצרים ואמנים חשובים קמו בה. הספרות הצ'כית היא לטעמי  המיוחדת ביותר.

"ליטוסט" היא מילה צ'כית שלא ניתן לתרגמה לשום לשון אחרת. היא מבטאה תחושה אין סופית, כמו אקורדיאון פתוח, הרגשה המכילה רגשות רבים: צער, חרטה וגעגועים. ההברה הראשונה של מילה זו, אם מבטאים אותה בהדגשה או באריכות,   צלילה כיבבות כלב עזוב.

 

חזירי הים

לודביג ואצוליק/עם עובד/170 עמ'/כריכה רכה 

%d7%97%d7%96%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%9d

"בפראג חיים למעלה ממיליון בני אדם ואין בדעתי למנות כאן את כולם", בנימת התגוננות מבודחת זו, פותח ואצוליק את הספר "חזירי הים". סיפור לכאורה טריויאלי ותמים למדי על בנקאי בפראג, אשתו ושני בניהם ה"מניחים את הדעת". כלשונו של הבנקאי.  למראית עין הכל נראה כשורה, אבל לאט לאט מתחזקת ההרגשה, שמתחת לפני השטח קורים דברים מוזרים ומפחידים. פקיד הבנק מגלה יום אחד אצל אחד מעמיתיו בעבודה, חזיר ים, הוא מחליט לקנות לאחד מילדיו חזיר כזה במתנה. כאן מתחיל תהליך צפייה אינטנסיבית של הבנקאי בחזירי הים של ילדיו. הוא עושה בחזירים ניסיונות אכזריים ואז מתברר שניסיונות אלו אינם רק בבחינת מחקר חוקר טבע חובב, כפי שפקיד הבנק מתרץ זאת. למעשה הוא מתרץ את כתיבת הספר כולו, כספר ילדים על חזירי הים. למרות שגם לו וגם לקוראים ברור לחלוטין שאין זה כך. אלא תיאור מזוויע של תהליך מסתורי, אובססיבי, המגיע לשיאו בסוף הסיפור. כתהליך שבו מתדרדר מצבו הנפשי של גיבור הסיפור עד למצב שלטירוף מוחלט.

פקיד הבנק מוצא עצמו משקיף על חזירי הים ובודק את הרגליהם השונים. חזירי הים הם כמובן תיאור סימבולי של חיי הבנקאי עצמו, כאשר הוא בודק את ההרגלים והפחדים שלהם. (מיניות, משפחה, פחד מהמוות). הוא בודק את חייו שלו, שאותם מסמלים חזירי הים, הנתונים לצפייה מתמדת ולהפרעה מתמשכת של גורם זר בחייהם. העלילה מתקדמת כאן בכמה רבדים שונים: רובד אחד הוא העיסוק והתיעוד של פקיד הבנק את חזירי הים, הרובד האחר הוא תיאור חייו המשעממים והאפורים של הבנקאי בבנק המדינה. אפיון דמותו של הכותב כאדם מטורף למחצה אבל בעל הומור, הוא ביכולת ליצור מצבים קומיים ולצחוק עם הקורא.

הבנקאי מכנה את הקוראים "ילדים יקרים" לילדים אלו סיפורים לא חינוכיים על"איך גנבתי כסף מהבנק". במקום אחר נוגע בזהירות ביחסיו עם אשתו ומיד מעיף את הילדים החביבים והסקרניים הקוראים מחדר המיטות שלו.

לתוך הסיפור נכנסת דמות מוזרה ומסתורית. מהנדס מוזר שאותו מכנה פקיד הבנק, המהנדס מילוס טורם, מערבולת סערה), משום שטיפוס זה עוסק בנבואות .עם קודרות על מילסטורן שישאב לתוכו את העולם כולו. באחד מחלומותיו של פקיד הבנק בהקיץ, הוא מדמה את המהנדס, כשהוא שוכב בתוך חבית מי גשמים. אות וסימן לשואה ההולכת ומתקרבת בסיפור. שואה שאותה מסמל החתול השחור והאכזרי המתעלל בחזירי הים. בדיוק כפי שחוסר היכולת להשתחרר מהגורל הדטרמיניסטי והחיה המלסטורמית המפלצתית, חורצים את גזר דינו של פקיד הבנק.

%d7%97%d7%96%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%91

רובד נוסף: מחשבות פנימיות, הרהורים נוגים לעתים ולעתים תפיסות פילוסופיות מורכבות של האדם בעולמו. כמעט כל עמוד בסיפור, מכיל בתוכו הרהור פנימי המתועד בצורה הומוריסטית וקומית. למרות שהוא מכסה על איזו אמת פנימית של הגיבור. פקיד הבנק מנסה להגיע למצב של שליטה מלאה בחזירי הים. וזהו בעצם הצורך לשלוט בחייו. במשפחתו. בעולם שמסביבו. אבל גם שליטה מלאה זו נלקחת ממנו משום שהוא אינו יכול לשלוט במחשבותיהם של חזירי הים וברצונותיהם (בדיוק כמו שהמשטר הסובייטי לא מצליח לשלוט במחשבותיהם ורצונותיהם של אזרחיו). למרות שהוא מנסה לנחש אותם.

כדי להבין את חייו שלו, זקןק פקיד הבנק להבין ולחקור את חיי חזירי הים. שעה שהשלטון הסובייטי מרחף כל הזמן מעל ראשו.  וכן כמובן הסימבוליות וההקבלה של חזירי הים לאזרחי המשטר הקומוניסטי החיים בתוך כלובים שיד גדולה מכוונת את צעדיהם ונתונים לצפייה מתמדת בכל מה שיעשו  ויחשבו או יאמרו.

ludvik-vaculik-300x300

לודביג ואצוליק

כאן גם הסיפור האישי של פקיד הבנק שטבעת החנק של המשטר והעדר היכולת לחיות חיים חופשיים ואינטימיים, חונקים אותו. גם מי שאינו חי מעולם במשטר קומוניסטי, יכול למצוא בסיפור הזה את האמת הפרטית שלו. וואצוליק מתייחס כאן לצורך האישי של האדם הפרטי, האינדבידואלי להרגיש חופשי ועליון. אדם אוטונומי, מפקח על חייו ועל חיי האחרים. מתחזק מכך ולא נמצא בחזקת מפוקח.

אדם שכל חייו נדמה לו שהוא כלב, זוכה לאחר שקיבל כלב במתנה לרגעים שבהם הוא יכול לצוות על מישהו, לבעוט במישהו, ומכיוון שהוא יכול אפילו להמיתו, סביר להניח שישמור עליו.

החברה הנוקשה מפקחת ושולטת בפקיד הבנק חסר האונים, ופקיד הבנק הנוקשה, מפקח ושולט בחזירי הים הסגורים באותו כלוב שבו כלוא גם אותו פקיד בנק עצמו, ונאלצים להתרבות בתוכו.

בלכתו יום אחד ביער, מציל פקיד הבנק, נחש מטביעה. הוא מודע לכוחו של הנחש הזה. הוא האלוהים של הנחש ויכול לשלוט בו. שליטה שאינו מסוגל להשיג במשפחתו ובחייו ובמדינתו.

זהו סיפור העוסק גם בדרך עקיפה בשיגעון. השיגעון של הפרט, מול הטירוף של החברה האוכלת את הנתונים לפיקוחה, כפי שאוכל החתול השחור את….

פקיד הבנק שלנו הוא אדם שקשה לא להתאהב בו. כמעט כל מה שאישה מייחלת לעצמה. באמצעות מונולוגים פנימיים הקורא יכול להיוודע לחכמתו, לחוש ההומור שלו. לאינטלקט המפותח, לאכזריותו וכמובן לטירוף שבו.

%d7%aa%d7%93%d7%92%d7%9a%d7%9c%d7%9b%d7%97

בשלב מסוים בסיפור, עובר פקידנו לדבר בגוף שלישי, הוא אינו מוכן לקחת אחריות על מה שקורה לו. על האכזריות שמשתלטת עליו. יחסו של הפקיד למשפחתו מאוד אמביוולנטי אם הוא ירצה לומר שהוא אוהב את בניו, יכתוב:"מניחים את הדעת". לעולם לא ייתפס מביע את אהבתו בסערת רגשות. למרות שברור שהאיש אוהב את משפחתו. יחד עם זאת, אם תינתן לו ההזדמנות קיימת תחושה שהיה מחסל את כולם.

לא ניתן לתפוס את הפקיד מתאר את מישפחתו תיאור חיצוני. בתמונה על הכריכה לדוגמא, לגיבורים אין פנים, הם יכולים להיות דמויות אוניברסליות, המשפחה שלי ושלך. כאשר האינדבידואל הולך לאיבוד בתוך המשטר שבו מחויבים כולם להידמות אחד לשני.

בעמ' 166 כותב הבנקאי:"אתן החומות החמות, מה יקרה כשתתפוררו ביום מן הימים לאבנים וללבנים? האם יתעופפו אל החלל מתוך סדקיכן? שיירי המחשבות והלכי הנפש של הבנאים, האם זוהי הנבואה? האם התפוררו החומות החמות באמת? או שאולי המפלצת המלסטרומית כבר טרפה הכל?".

ספר הצחוק והשיכחה

מילן קונדרה/הוצאת זמורה ביתן/201'/כריכה קשה

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

"הקרנפים "הוא מחזה מאת איבן יונסקו שבמהלכו, מתוך רצון להידמות איש לרעהו, משתנים בהדרגה ונעשים לקרנפים כולם. כך מספר מילן קונדרה בחלקו השלישי של הספר.

"ספר הצחוק והשכחה" בניגוד לחזירי הים, הוא ספר שכבר אינו מחויב להסתתר מאחורי סמלים ורמזים ליצירה שהיא למעשה מחאה גלויה נגד המשטר הסובייטי. קונדרה בניגוד לוואצוליק, כתב את הספר כשהיה כבר גולה בצרפת. לכן העיסוק גם במשטר הקומוניסטי בוטה וגלוי. הדברים נאמרים כפשוטם. הספר מכיל בתוכו כמה סיפורים ההופכים במהלך הקריאה לסיפור אחד. רוב הסיפורים מתחילים כסיפורים ריאליסטיים לכל דבר שסופם כסיפורים סוריאליסטיים, כשאפשרות היחידה להתנתק באמת מהחנק והמציאות. לכן נקרא הספר "ספר הצחוק והשיחה" . מעגלים של אנשים שרוקדים בגסיסתם את ניצחון הסובייטים עליהם, כאשר גם הצחוק על שפתותיהם קפוא. סיפור מעניין במיוחד הוא הסיפור על  טאמינה. הגולה שמתגעגעת לדמות בעלה ולתמונות שהשאירה מאחוריה בצ'כיה. היא אינה מסוגלת לחזור לקחת את התמונות ולאט לאט שוקעת בשכחה. סיפור סוריאליסטי – טאמינה מגיעה לארץ שבה חיים רק ילדים קטנים. היא מגלה שאינה שייכת להם. קונדרה מסביר את העולם אליו נקלעה טאמינה, כעולם בעל חוקי משחק שונים לחלוטין מהחוקים הרגילים. אסונה אינו בכך שהילדים רעים, אלא שהיא חרגה מגבולות עולמם. אדם אינו מתקומם על שחיטת עגלים בבית מטבחיים,.

nhki-eu

מילן קונדרה

לרוב רב הגלוי על הנסתר בספר, לעיתים הסיפורים מגמתיים אבל גם כאן כמו בחזירי הים, נוגע קונדרה בכאב הפרטי שלו, ליטוסט שהוא גם הליטוסט של העם הצ'כי כולו.

 

הסיפור שאינו נגמר – ספרות ילדים

(נכתב במקור למדור הספרותי של "קול השפלה")  © כל הזכויות שמורות לשיר יצחק

כנראה שלא יהיה  לעולם תחליף למילה הכתובה. היכולת לדמיין, להיות ה"במאי של עצמך".  סיפור וספרים היו מאז ומתמיד מקום מפלט לילדים ומבוגרים כאחד. גם הסרטהטוב בעולם, לעולם לא יהווה תחליף למילה הכתובה.

111111111

דווקא בעידן בו ילדינו עסוקים בעיקר בהודעות ווטסאפ ושליחת תמונות אחד לשני, הכנה כמה סיפורי ילדים שאין להם ולא יהיה להם לפחות לדעתי, תחליף. אזכיר עוד ספרים כמו ספורי נרניה(המכשפה, המטאטא וארון הקסמים), וכמובן הארי פוטר שהחזיר את ילדינו הטובעים במידע ואינטרקציה לא מילולית, לכמה דקות של חסד קריאה.

הסיפור שאינו נגמר

מיכאל אנדה/הוצאת לדורי/350 עמ'

2222

הספר ( כמו גם הסרט שבא בעיקבותיו), מתארים את  סופה הנורא של ממלכת פנטזיה. גיבור הסיפור, ילד שחבריו לכיתה מתעמרים בו ללא הפסקה, מוצא מפלט בחנות לספרים ישנה ומסתורית. שם הוא נכנס לעולם הפנטזיה -גיבורו האמיץ של הסיפור הוא אטריאו, הנלחחם עם כוחות הרשע שמנסים להחריב את פנטזיה, בראשם עומד ה"כלום" הנורא. אותה מפלצת איומה שמאיימת להחריב את פנטזיה ואת הדמיון.

2222222222222

באחד ממפגשיו של אטריאו עם הזאב, שליחו של הכלום, שואל אותו אטריאו מדוע הוא מנסה להחריב את פנטזיה. "כי אנשים איבדו את החלומות שלהם" עונה לו הזאב בכנות, "הם הפסיקו להאמין, לקוות, לדמיין" וכך מתחזק ה"כלום" הנורא וממלכת פנטזיה הולכת ונחרבת.

11111111111

רק ילד יכול להציל אותנו, מסבירה לאוטריאו מלכת פנטזיה, שגם היא עצמה ילדה, רק הוא יכול להציל אותנו מההרס הזה. ילד שיאמין בנו, שייתן לי שם.

הילד הקורא את הסיפור אינו מאמין. כשהוא מבין לבסוף שמתכוונים אליו, הוא מהסס. זה רק סיפור הוא אומר לעצמו, אני לא יכול לתת לה שם. וכשהוא מסרב לה – ממלכת פנטזיה נחרבת.

1

ברגע האחרון הוא צועק את השם ופנטזיה נבנית בין רגע שוב. כלומר, הפנטזיה תמיד יכול לברוא עצמה מחדש, היא עתידה לההרס אם אנשים יאבדו את הדמיון שלהם, את החלומות שלהם, אבל היא תבנה שוב כשיזכו שוב לחוות את פנטזיה שבה הם גיבורים, מלכים גדולים.

11111

מי שזוכר היטב את הסרט או הספר, זוכר כיצד בסופו של הסיפור, מתנקם הילד בנערים האכזריים שהתעללו בו, רכוב על הדרקון האהוב של אוטריאו הנותן לו כוח.

הסיפור על הסיפור על צ'ופצ'ה

משה בן שאול/הוצאת מסדה/191 עמ'

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

"גם אצלי,אצלי בחדר

יש ג'ירף נטוי גרון

אאכיל אותו בסדר

בעמדי על הארון

צ'ופצה – ויי

צופצה – וי

צופצה – די

צופצה – דיי

שיר אכזרי זה ששרים בני כיתה ד' לילד משה מושקוביץ המכונה גם צופצה הג'ירף, פותח את הסיפור על הסיפור על צו'פצה.

הכל מתחיל במטלית רטובה

הכל מתחיל במטלית אחת רטובה שנזרקת על פניו של מחנך הכיתה הדגול  מר ברכיהו שאף אחד לא יודע ולא יידע לעולם את שמו הפרטי.

"קום נא הגיבור אשר הניח מטלית מרובבת לדראון על פני החיוורים" אומר ברכיהו. כמובן שראף אחד מהילדים לא קם ולבסוף נופלת האשמה על צופצ'ה. צופצה הנעלב, יוצא מהכיתה ולא חוזר עוד. רק בסופו של הסיפור נפגוש אותו שוב.

מחפשים את צ'ופצ'ה

images

תהליך חיפוש אינטנסיבי אחרי צ'ופצה הנעדר הולך ותופס תאוצה. הסיפור שמתרחש בתקופת המנדט הבריטי, מתאר את ירושלים של אותה תקופה בצבעים עזים וחריפים. אביו של צופצה נלקח למעצר בשל היותו חבר בתנועת המרי, ובנו צ'ופצה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

ילדות ירושלמית

 

%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%90%d7%95%d7%9c

משה בן שאול

משה בן שאול, המספר, חוזר אל ימי ילדותו בירושלים, עוזר לאנשי המחתרת בפעילותם ועובר הרפתקאות ירושלמיות מרתקות, כאשר מטרתו הסופית היא למצוא את צ'ופצה כמובן.

בדרך נתקל הנער בדמויות מרתקות וצבעוניות כמו המחנך ברכיהו המצחיק הדובר בשפה תנכיתת גבוהה, השוטר מזרחי, רוחקה גולדמן האלמנה הטובה וכמובן יונתן שיריזלי המוכר מספריו האחרים של משה בן שאול, שבסיפור הספציפי הזה דווקא ממלא תפקיד משנה.

אז אם מתחשק לכם להרביץ בילדים קצת תורה והיסטוריה, קנו להם את הספר הזה, הוא מיטב יותר מכל אינציקלופדיה או ויקיפדיה ללמד את התקופה המדהימה הזו, הוא מצליח להמחיש באמצעות הדמיון, הפנטזיה והעלילה את הדברים שקרו לפני קום המדינה כמו גם את אלו שכמעט קרו ואת אלו שלא קרו והם פרי דמיונו של המחבר, בדרך המעניינת ביותר.

פצפונת ואנטון

אריך קסטנר/הוצאת אחיאסף/148 עמ'

333

פעם כשהלכתי למכולת ראיתי אותה. את הגב' אנדכט. הגב' אנדכט היא אישה רזה, צנומה וקצת מטורללת. מזכירה מעט לי לפחות, את אוליב מפופאי.

פיצפונת היא ילדה מקסימה ומתוחכמת וחכמה מאוד שמתגוררת עם אמא העסוקה בבילויים ובהליכות לנשפים וקונצרטים יותר מאשר בבתה, אביה, אדם  חביב וטוב לב המשתכר ביושר למחייתו, בבית גדול ומפואר עם המטיפלת שלה הגב' אנדכט המשוגעת והמבשלת ברטה השמנה.

333

פיצפונת היא גם ילדה מצחיקה ואנרגטית בעלת דמיון מפותח מאוד. יש לה ידיד  ששמו אנטון, המתגורר עם אמו. ילד עני הנאלץ לעזור לאמו החולה והענייה במה? זהו הסוד הגדול של הספר. חלק מהסוד הגדול של פיצפונת עצמה.

לגב' אנדכט יש גם מאהב משוגע ומפחיד שמתעלל בה, שמו רוברט, פצפונת קוראת לו רוברט השד. אנדכט לא פיללה שמישהוירצה אותה אי פעם, טוען קסטנר ולכן היא עושה כל מה שרוברט השד אומר לה. עוד משתתף, בסיפור הכלב פיפקה שתמיד משחלק באמצע הרחוב, כלומר נעמד פתאום ומסרב לזוז. הוא לא ממש משתתף, טוען קסטנר, כי הוא רק כלב, אבל חבל. ממש חבל.

מדי לילה מתחפשת פיצפונת לנערה ענייה. המטפלת שלה שמלווה אותה לאישה עיוורת והן יורדות לקבץ נדבות. למה? זהו הסוד הגדול.

3333333333333333333333333333

הסיפור מתחיל כאשר מר פגה, אביה של פיצפונת המכונה המנהל, מוצא את בתןו מבקשת נדבות מהקיר בבית. כשהוא פורץ בצחוק, היא נבהלת ובורחת.

גדולתו של קסטנר בהומור הנפלא שלו, הוא משוחח עם קוראיו על הדמויות ושואל אותם לדעתם עליהם ואף מעז לחוות את דעתו שלו. קוראיו הילדים מבחינתו הם אנשים כמותו, והוא לעיתים שוקע בהרהורים פילוסופיים עם קוראיו הקטנים על מהות בני האדם.

3

ההומור של קסטנר הוא הומור נדיר בספרות ילדים. הספר כולו גדוש תיאורים מצחיקים והזויים. הדמויות חיות ממש מול העיניים, וכמו באמיל והבלשים גם פה, גיבורי הסיפור הילדים, אינם ילדים רגילים בכולם יש משהו קצת שונה ואחר.

33333333333333

ספרי ילדים מומלצים נוספים: פנג הלבן, שלושת המוסקיטרים, הרוזן ממונטה כריסטו, אמיל והבלשים, מיל והתאומים, הכיתה המעופפת, שמונים אלף מייל מתחת למיים, איש המסתורין (ג'ול וורן), צ'רלי בממלכת השוקולדה, אוהל הדוד תום, פוליאנה, נשים קטנות, הלב.

ועכשיו מה שנשאר לנו זה רק לשאול את עצמנו כהורים, האם ילדינו מכירים לפחות אחד מהספרים האלו?

3333333333333333333333