שיר שחלמתי על פראג – על ספרות צ'כית

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

ב 1968 – פלשו הסובייטים לצ'כיה. לודביג ואצוליק שהיה עורך של שני עיתונים, אחד צ'כי פוטר מעבודתו לאחר שפרסם מאמר שעורר את זעם השילטונות.   סיפורו "חזירי הים", מעולם לא פורסם בצ'כיה אך זכה לתגובות נסערות ונרגשות במערב.

מילן קונדרה גלה לצרפת ושם פרסם את "ספר הצחוק והשיכחה" שבעקבותיו נמחקה אזרחותו הצ'כית. נראה שקיים משהו שקיים משהו מיוחד בצ'כיה שכל כך הרבה יוצרים ואמנים חשובים קמו בה. הספרות הצ'כית היא לטעמי  המיוחדת ביותר.

"ליטוסט" היא מילה צ'כית שלא ניתן לתרגמה לשום לשון אחרת. היא מבטאה תחושה אין סופית, כמו אקורדיאון פתוח, הרגשה המכילה רגשות רבים: צער, חרטה וגעגועים. ההברה הראשונה של מילה זו, אם מבטאים אותה בהדגשה או באריכות,   צלילה כיבבות כלב עזוב.

 

חזירי הים

לודביג ואצוליק/עם עובד/170 עמ'/כריכה רכה 

%d7%97%d7%96%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%9d

"בפראג חיים למעלה ממיליון בני אדם ואין בדעתי למנות כאן את כולם", בנימת התגוננות מבודחת זו, פותח ואצוליק את הספר "חזירי הים". סיפור לכאורה טריויאלי ותמים למדי על בנקאי בפראג, אשתו ושני בניהם ה"מניחים את הדעת". כלשונו של הבנקאי.  למראית עין הכל נראה כשורה, אבל לאט לאט מתחזקת ההרגשה, שמתחת לפני השטח קורים דברים מוזרים ומפחידים. פקיד הבנק מגלה יום אחד אצל אחד מעמיתיו בעבודה, חזיר ים, הוא מחליט לקנות לאחד מילדיו חזיר כזה במתנה. כאן מתחיל תהליך צפייה אינטנסיבית של הבנקאי בחזירי הים של ילדיו. הוא עושה בחזירים ניסיונות אכזריים ואז מתברר שניסיונות אלו אינם רק בבחינת מחקר חוקר טבע חובב, כפי שפקיד הבנק מתרץ זאת. למעשה הוא מתרץ את כתיבת הספר כולו, כספר ילדים על חזירי הים. למרות שגם לו וגם לקוראים ברור לחלוטין שאין זה כך. אלא תיאור מזוויע של תהליך מסתורי, אובססיבי, המגיע לשיאו בסוף הסיפור. כתהליך שבו מתדרדר מצבו הנפשי של גיבור הסיפור עד למצב שלטירוף מוחלט.

פקיד הבנק מוצא עצמו משקיף על חזירי הים ובודק את הרגליהם השונים. חזירי הים הם כמובן תיאור סימבולי של חיי הבנקאי עצמו, כאשר הוא בודק את ההרגלים והפחדים שלהם. (מיניות, משפחה, פחד מהמוות). הוא בודק את חייו שלו, שאותם מסמלים חזירי הים, הנתונים לצפייה מתמדת ולהפרעה מתמשכת של גורם זר בחייהם. העלילה מתקדמת כאן בכמה רבדים שונים: רובד אחד הוא העיסוק והתיעוד של פקיד הבנק את חזירי הים, הרובד האחר הוא תיאור חייו המשעממים והאפורים של הבנקאי בבנק המדינה. אפיון דמותו של הכותב כאדם מטורף למחצה אבל בעל הומור, הוא ביכולת ליצור מצבים קומיים ולצחוק עם הקורא.

הבנקאי מכנה את הקוראים "ילדים יקרים" לילדים אלו סיפורים לא חינוכיים על"איך גנבתי כסף מהבנק". במקום אחר נוגע בזהירות ביחסיו עם אשתו ומיד מעיף את הילדים החביבים והסקרניים הקוראים מחדר המיטות שלו.

לתוך הסיפור נכנסת דמות מוזרה ומסתורית. מהנדס מוזר שאותו מכנה פקיד הבנק, המהנדס מילוס טורם, מערבולת סערה), משום שטיפוס זה עוסק בנבואות .עם קודרות על מילסטורן שישאב לתוכו את העולם כולו. באחד מחלומותיו של פקיד הבנק בהקיץ, הוא מדמה את המהנדס, כשהוא שוכב בתוך חבית מי גשמים. אות וסימן לשואה ההולכת ומתקרבת בסיפור. שואה שאותה מסמל החתול השחור והאכזרי המתעלל בחזירי הים. בדיוק כפי שחוסר היכולת להשתחרר מהגורל הדטרמיניסטי והחיה המלסטורמית המפלצתית, חורצים את גזר דינו של פקיד הבנק.

%d7%97%d7%96%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%91

רובד נוסף: מחשבות פנימיות, הרהורים נוגים לעתים ולעתים תפיסות פילוסופיות מורכבות של האדם בעולמו. כמעט כל עמוד בסיפור, מכיל בתוכו הרהור פנימי המתועד בצורה הומוריסטית וקומית. למרות שהוא מכסה על איזו אמת פנימית של הגיבור. פקיד הבנק מנסה להגיע למצב של שליטה מלאה בחזירי הים. וזהו בעצם הצורך לשלוט בחייו. במשפחתו. בעולם שמסביבו. אבל גם שליטה מלאה זו נלקחת ממנו משום שהוא אינו יכול לשלוט במחשבותיהם של חזירי הים וברצונותיהם (בדיוק כמו שהמשטר הסובייטי לא מצליח לשלוט במחשבותיהם ורצונותיהם של אזרחיו). למרות שהוא מנסה לנחש אותם.

כדי להבין את חייו שלו, זקןק פקיד הבנק להבין ולחקור את חיי חזירי הים. שעה שהשלטון הסובייטי מרחף כל הזמן מעל ראשו.  וכן כמובן הסימבוליות וההקבלה של חזירי הים לאזרחי המשטר הקומוניסטי החיים בתוך כלובים שיד גדולה מכוונת את צעדיהם ונתונים לצפייה מתמדת בכל מה שיעשו  ויחשבו או יאמרו.

ludvik-vaculik-300x300

לודביג ואצוליק

כאן גם הסיפור האישי של פקיד הבנק שטבעת החנק של המשטר והעדר היכולת לחיות חיים חופשיים ואינטימיים, חונקים אותו. גם מי שאינו חי מעולם במשטר קומוניסטי, יכול למצוא בסיפור הזה את האמת הפרטית שלו. וואצוליק מתייחס כאן לצורך האישי של האדם הפרטי, האינדבידואלי להרגיש חופשי ועליון. אדם אוטונומי, מפקח על חייו ועל חיי האחרים. מתחזק מכך ולא נמצא בחזקת מפוקח.

אדם שכל חייו נדמה לו שהוא כלב, זוכה לאחר שקיבל כלב במתנה לרגעים שבהם הוא יכול לצוות על מישהו, לבעוט במישהו, ומכיוון שהוא יכול אפילו להמיתו, סביר להניח שישמור עליו.

החברה הנוקשה מפקחת ושולטת בפקיד הבנק חסר האונים, ופקיד הבנק הנוקשה, מפקח ושולט בחזירי הים הסגורים באותו כלוב שבו כלוא גם אותו פקיד בנק עצמו, ונאלצים להתרבות בתוכו.

בלכתו יום אחד ביער, מציל פקיד הבנק, נחש מטביעה. הוא מודע לכוחו של הנחש הזה. הוא האלוהים של הנחש ויכול לשלוט בו. שליטה שאינו מסוגל להשיג במשפחתו ובחייו ובמדינתו.

זהו סיפור העוסק גם בדרך עקיפה בשיגעון. השיגעון של הפרט, מול הטירוף של החברה האוכלת את הנתונים לפיקוחה, כפי שאוכל החתול השחור את….

פקיד הבנק שלנו הוא אדם שקשה לא להתאהב בו. כמעט כל מה שאישה מייחלת לעצמה. באמצעות מונולוגים פנימיים הקורא יכול להיוודע לחכמתו, לחוש ההומור שלו. לאינטלקט המפותח, לאכזריותו וכמובן לטירוף שבו.

%d7%aa%d7%93%d7%92%d7%9a%d7%9c%d7%9b%d7%97

בשלב מסוים בסיפור, עובר פקידנו לדבר בגוף שלישי, הוא אינו מוכן לקחת אחריות על מה שקורה לו. על האכזריות שמשתלטת עליו. יחסו של הפקיד למשפחתו מאוד אמביוולנטי אם הוא ירצה לומר שהוא אוהב את בניו, יכתוב:"מניחים את הדעת". לעולם לא ייתפס מביע את אהבתו בסערת רגשות. למרות שברור שהאיש אוהב את משפחתו. יחד עם זאת, אם תינתן לו ההזדמנות קיימת תחושה שהיה מחסל את כולם.

לא ניתן לתפוס את הפקיד מתאר את מישפחתו תיאור חיצוני. בתמונה על הכריכה לדוגמא, לגיבורים אין פנים, הם יכולים להיות דמויות אוניברסליות, המשפחה שלי ושלך. כאשר האינדבידואל הולך לאיבוד בתוך המשטר שבו מחויבים כולם להידמות אחד לשני.

בעמ' 166 כותב הבנקאי:"אתן החומות החמות, מה יקרה כשתתפוררו ביום מן הימים לאבנים וללבנים? האם יתעופפו אל החלל מתוך סדקיכן? שיירי המחשבות והלכי הנפש של הבנאים, האם זוהי הנבואה? האם התפוררו החומות החמות באמת? או שאולי המפלצת המלסטרומית כבר טרפה הכל?".

ספר הצחוק והשיכחה

מילן קונדרה/הוצאת זמורה ביתן/201'/כריכה קשה

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

"הקרנפים "הוא מחזה מאת איבן יונסקו שבמהלכו, מתוך רצון להידמות איש לרעהו, משתנים בהדרגה ונעשים לקרנפים כולם. כך מספר מילן קונדרה בחלקו השלישי של הספר.

"ספר הצחוק והשכחה" בניגוד לחזירי הים, הוא ספר שכבר אינו מחויב להסתתר מאחורי סמלים ורמזים ליצירה שהיא למעשה מחאה גלויה נגד המשטר הסובייטי. קונדרה בניגוד לוואצוליק, כתב את הספר כשהיה כבר גולה בצרפת. לכן העיסוק גם במשטר הקומוניסטי בוטה וגלוי. הדברים נאמרים כפשוטם. הספר מכיל בתוכו כמה סיפורים ההופכים במהלך הקריאה לסיפור אחד. רוב הסיפורים מתחילים כסיפורים ריאליסטיים לכל דבר שסופם כסיפורים סוריאליסטיים, כשאפשרות היחידה להתנתק באמת מהחנק והמציאות. לכן נקרא הספר "ספר הצחוק והשיחה" . מעגלים של אנשים שרוקדים בגסיסתם את ניצחון הסובייטים עליהם, כאשר גם הצחוק על שפתותיהם קפוא. סיפור מעניין במיוחד הוא הסיפור על  טאמינה. הגולה שמתגעגעת לדמות בעלה ולתמונות שהשאירה מאחוריה בצ'כיה. היא אינה מסוגלת לחזור לקחת את התמונות ולאט לאט שוקעת בשכחה. סיפור סוריאליסטי – טאמינה מגיעה לארץ שבה חיים רק ילדים קטנים. היא מגלה שאינה שייכת להם. קונדרה מסביר את העולם אליו נקלעה טאמינה, כעולם בעל חוקי משחק שונים לחלוטין מהחוקים הרגילים. אסונה אינו בכך שהילדים רעים, אלא שהיא חרגה מגבולות עולמם. אדם אינו מתקומם על שחיטת עגלים בבית מטבחיים,.

nhki-eu

מילן קונדרה

לרוב רב הגלוי על הנסתר בספר, לעיתים הסיפורים מגמתיים אבל גם כאן כמו בחזירי הים, נוגע קונדרה בכאב הפרטי שלו, ליטוסט שהוא גם הליטוסט של העם הצ'כי כולו.

 

הסיפור שאינו נגמר – ספרות ילדים

(נכתב במקור למדור הספרותי של "קול השפלה")  © כל הזכויות שמורות לשיר יצחק

כנראה שלא יהיה  לעולם תחליף למילה הכתובה. היכולת לדמיין, להיות ה"במאי של עצמך".  סיפור וספרים היו מאז ומתמיד מקום מפלט לילדים ומבוגרים כאחד. גם הסרטהטוב בעולם, לעולם לא יהווה תחליף למילה הכתובה.

111111111

דווקא בעידן בו ילדינו עסוקים בעיקר בהודעות ווטסאפ ושליחת תמונות אחד לשני, הכנה כמה סיפורי ילדים שאין להם ולא יהיה להם לפחות לדעתי, תחליף. אזכיר עוד ספרים כמו ספורי נרניה(המכשפה, המטאטא וארון הקסמים), וכמובן הארי פוטר שהחזיר את ילדינו הטובעים במידע ואינטרקציה לא מילולית, לכמה דקות של חסד קריאה.

הסיפור שאינו נגמר

מיכאל אנדה/הוצאת לדורי/350 עמ'

2222

הספר ( כמו גם הסרט שבא בעיקבותיו), מתארים את  סופה הנורא של ממלכת פנטזיה. גיבור הסיפור, ילד שחבריו לכיתה מתעמרים בו ללא הפסקה, מוצא מפלט בחנות לספרים ישנה ומסתורית. שם הוא נכנס לעולם הפנטזיה -גיבורו האמיץ של הסיפור הוא אטריאו, הנלחחם עם כוחות הרשע שמנסים להחריב את פנטזיה, בראשם עומד ה"כלום" הנורא. אותה מפלצת איומה שמאיימת להחריב את פנטזיה ואת הדמיון.

2222222222222

באחד ממפגשיו של אטריאו עם הזאב, שליחו של הכלום, שואל אותו אטריאו מדוע הוא מנסה להחריב את פנטזיה. "כי אנשים איבדו את החלומות שלהם" עונה לו הזאב בכנות, "הם הפסיקו להאמין, לקוות, לדמיין" וכך מתחזק ה"כלום" הנורא וממלכת פנטזיה הולכת ונחרבת.

11111111111

רק ילד יכול להציל אותנו, מסבירה לאוטריאו מלכת פנטזיה, שגם היא עצמה ילדה, רק הוא יכול להציל אותנו מההרס הזה. ילד שיאמין בנו, שייתן לי שם.

הילד הקורא את הסיפור אינו מאמין. כשהוא מבין לבסוף שמתכוונים אליו, הוא מהסס. זה רק סיפור הוא אומר לעצמו, אני לא יכול לתת לה שם. וכשהוא מסרב לה – ממלכת פנטזיה נחרבת.

1

ברגע האחרון הוא צועק את השם ופנטזיה נבנית בין רגע שוב. כלומר, הפנטזיה תמיד יכול לברוא עצמה מחדש, היא עתידה לההרס אם אנשים יאבדו את הדמיון שלהם, את החלומות שלהם, אבל היא תבנה שוב כשיזכו שוב לחוות את פנטזיה שבה הם גיבורים, מלכים גדולים.

11111

מי שזוכר היטב את הסרט או הספר, זוכר כיצד בסופו של הסיפור, מתנקם הילד בנערים האכזריים שהתעללו בו, רכוב על הדרקון האהוב של אוטריאו הנותן לו כוח.

הסיפור על הסיפור על צ'ופצ'ה

משה בן שאול/הוצאת מסדה/191 עמ'

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

"גם אצלי,אצלי בחדר

יש ג'ירף נטוי גרון

אאכיל אותו בסדר

בעמדי על הארון

צ'ופצה – ויי

צופצה – וי

צופצה – די

צופצה – דיי

שיר אכזרי זה ששרים בני כיתה ד' לילד משה מושקוביץ המכונה גם צופצה הג'ירף, פותח את הסיפור על הסיפור על צו'פצה.

הכל מתחיל במטלית רטובה

הכל מתחיל במטלית אחת רטובה שנזרקת על פניו של מחנך הכיתה הדגול  מר ברכיהו שאף אחד לא יודע ולא יידע לעולם את שמו הפרטי.

"קום נא הגיבור אשר הניח מטלית מרובבת לדראון על פני החיוורים" אומר ברכיהו. כמובן שראף אחד מהילדים לא קם ולבסוף נופלת האשמה על צופצ'ה. צופצה הנעלב, יוצא מהכיתה ולא חוזר עוד. רק בסופו של הסיפור נפגוש אותו שוב.

מחפשים את צ'ופצ'ה

images

תהליך חיפוש אינטנסיבי אחרי צ'ופצה הנעדר הולך ותופס תאוצה. הסיפור שמתרחש בתקופת המנדט הבריטי, מתאר את ירושלים של אותה תקופה בצבעים עזים וחריפים. אביו של צופצה נלקח למעצר בשל היותו חבר בתנועת המרי, ובנו צ'ופצה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

ילדות ירושלמית

 

%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%90%d7%95%d7%9c

משה בן שאול

משה בן שאול, המספר, חוזר אל ימי ילדותו בירושלים, עוזר לאנשי המחתרת בפעילותם ועובר הרפתקאות ירושלמיות מרתקות, כאשר מטרתו הסופית היא למצוא את צ'ופצה כמובן.

בדרך נתקל הנער בדמויות מרתקות וצבעוניות כמו המחנך ברכיהו המצחיק הדובר בשפה תנכיתת גבוהה, השוטר מזרחי, רוחקה גולדמן האלמנה הטובה וכמובן יונתן שיריזלי המוכר מספריו האחרים של משה בן שאול, שבסיפור הספציפי הזה דווקא ממלא תפקיד משנה.

אז אם מתחשק לכם להרביץ בילדים קצת תורה והיסטוריה, קנו להם את הספר הזה, הוא מיטב יותר מכל אינציקלופדיה או ויקיפדיה ללמד את התקופה המדהימה הזו, הוא מצליח להמחיש באמצעות הדמיון, הפנטזיה והעלילה את הדברים שקרו לפני קום המדינה כמו גם את אלו שכמעט קרו ואת אלו שלא קרו והם פרי דמיונו של המחבר, בדרך המעניינת ביותר.

פצפונת ואנטון

אריך קסטנר/הוצאת אחיאסף/148 עמ'

333

פעם כשהלכתי למכולת ראיתי אותה. את הגב' אנדכט. הגב' אנדכט היא אישה רזה, צנומה וקצת מטורללת. מזכירה מעט לי לפחות, את אוליב מפופאי.

פיצפונת היא ילדה מקסימה ומתוחכמת וחכמה מאוד שמתגוררת עם אמא העסוקה בבילויים ובהליכות לנשפים וקונצרטים יותר מאשר בבתה, אביה, אדם  חביב וטוב לב המשתכר ביושר למחייתו, בבית גדול ומפואר עם המטיפלת שלה הגב' אנדכט המשוגעת והמבשלת ברטה השמנה.

333

פיצפונת היא גם ילדה מצחיקה ואנרגטית בעלת דמיון מפותח מאוד. יש לה ידיד  ששמו אנטון, המתגורר עם אמו. ילד עני הנאלץ לעזור לאמו החולה והענייה במה? זהו הסוד הגדול של הספר. חלק מהסוד הגדול של פיצפונת עצמה.

לגב' אנדכט יש גם מאהב משוגע ומפחיד שמתעלל בה, שמו רוברט, פצפונת קוראת לו רוברט השד. אנדכט לא פיללה שמישהוירצה אותה אי פעם, טוען קסטנר ולכן היא עושה כל מה שרוברט השד אומר לה. עוד משתתף, בסיפור הכלב פיפקה שתמיד משחלק באמצע הרחוב, כלומר נעמד פתאום ומסרב לזוז. הוא לא ממש משתתף, טוען קסטנר, כי הוא רק כלב, אבל חבל. ממש חבל.

מדי לילה מתחפשת פיצפונת לנערה ענייה. המטפלת שלה שמלווה אותה לאישה עיוורת והן יורדות לקבץ נדבות. למה? זהו הסוד הגדול.

3333333333333333333333333333

הסיפור מתחיל כאשר מר פגה, אביה של פיצפונת המכונה המנהל, מוצא את בתןו מבקשת נדבות מהקיר בבית. כשהוא פורץ בצחוק, היא נבהלת ובורחת.

גדולתו של קסטנר בהומור הנפלא שלו, הוא משוחח עם קוראיו על הדמויות ושואל אותם לדעתם עליהם ואף מעז לחוות את דעתו שלו. קוראיו הילדים מבחינתו הם אנשים כמותו, והוא לעיתים שוקע בהרהורים פילוסופיים עם קוראיו הקטנים על מהות בני האדם.

3

ההומור של קסטנר הוא הומור נדיר בספרות ילדים. הספר כולו גדוש תיאורים מצחיקים והזויים. הדמויות חיות ממש מול העיניים, וכמו באמיל והבלשים גם פה, גיבורי הסיפור הילדים, אינם ילדים רגילים בכולם יש משהו קצת שונה ואחר.

33333333333333

ספרי ילדים מומלצים נוספים: פנג הלבן, שלושת המוסקיטרים, הרוזן ממונטה כריסטו, אמיל והבלשים, מיל והתאומים, הכיתה המעופפת, שמונים אלף מייל מתחת למיים, איש המסתורין (ג'ול וורן), צ'רלי בממלכת השוקולדה, אוהל הדוד תום, פוליאנה, נשים קטנות, הלב.

ועכשיו מה שנשאר לנו זה רק לשאול את עצמנו כהורים, האם ילדינו מכירים לפחות אחד מהספרים האלו?

3333333333333333333333

 

 

 

 

ויאמר:"הנני!" – על קיומה או העדר קיומה של יישות אלוהית בסיפורת

(נכתב במקור למדור הספרותי של "קול השפלה)  © כל הזכויות שמורות לשיר יצחק

 

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-9

 

אין בעולם אדם אחד שלא עסק גם אם רק בפני עצמו או לעצמו בסוגיית קיומה או העדר קיומה של יישות אלוהית  כלשהי.

גם אתאיסטים וכופרים מוחלטים, על מנת להצהיר על עצמם ככאלו, מחויבים בפני עצמם קודם כל להתחבט בשאלה ולהגיע למסקנה משלהם.

 

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-5

 

מאז ומתמיד חשו אנשים צורך בקיומו של כוח מגונן עליון, שישמור אותם מסכנה אפשרית. האמונה בקיומה של ישות כזו מקלה על הסבל הקיומי היומיומי: הצורך במישהו שיקשיב למצוקות בן האנוש, שתהיה טמונה בו החכמה כמו גם החמלה לאהוב ולהכיר בישות האנדבידואלית של האדם הקטן, התבונה והרגש לאהוב את האדם כמו גם היכולת לעזור לו  בעתות מצוקה, לטעם באדם הפשוט את התחושה שאינו לבד, שיש מי ששומע ומקשיב,  יש מי שמכיר את מה שבנפשו פנימה ולפיכך אינו בודד בעולם.

 

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-6

 

הסבל והכאב הפחד מייצרים שוב ושוב את הצורך של האדם בישות זו, לא האושר ולא שמחת הקיום זקוקים לאל. כוחו של האל התנ"כי משל, מתגלה בעיקר בעתות מצוקה. בעתות מצוקה נזכרים בני ישראל באל ומתפללים אליו ובעתות שמחה ופריחה נוטים לשכוח.

מבלי משים אנו אומרים משפטים שיש בם קריאה לעזרה בעת מצוקה או רצון בהגנה: האל ישמור,  אלוהים אדירים, בעזרת השם וגו'. כלומר הישות קיימת על מנת להבטיח להגן עלינו ועל קיומינו בעת סכנה ומצוקה.

 

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-8

 

שני הספרים שבחרתי הם ספרים העוסקים בשאלת קיומה של ישות אלוהית. מדוע זקוק האדם לאל? האם תפקידו של האל לשרתנו או להשליט סדר בעולם קיים? מהו תפקידו של אל כזה? האם לעזור לאדם בשעותיו הקשות או שעל האדם להאמין אמונה אבסלוטית בכל זמן שהוא?

היכן  למעשה קיימת הישות הזו? האם היא בתוכנו, מחוצה לנו? – לאלוהים פתרונים

מר אל כאן אנה – פין

(זמורה ביתן מודן/מרגנית – ספרי מופת לילדים ולנוער. מאנגלית: אוריאל אופק. כריכה קשה, 185 עמ'

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

 

תהרגו אותי אם אני מבינה למה שמות הספריות את הספר הזה על מדפי סיפורת לילדים. בעיני לפחות זה אינו ספר ילדים. לחלוטין לא.

כשקראתי את הספר לראשונה הייתי בת שבע או שמונה, כילדה לא היו לי לא היכולת ולא ההבנה הנדרשת לתפוס את דפוסי החשיבה המטפיזיים והפילוסופיים של הספר. התירוץ היחד של אלו שמעדיפים לקרוא לספר זה ספר ילדים, הוא שכל הרעיונות המתמטיים – פילוסופיים בספר, מקורם במוחה הרענן והנעדר שיפוטיות של אנה, ילדה בת חמש, המכנה את אלוהיה בשם "מר אל"

 

images

 

את אנה פוגש פין, צעיר הגותי כבן 18 ברחוב. ילדה עזובה שבוחרת ממעניה. כיוון שפין הוא אספן במהותו הוא אוסף את אנה לביתו וכך  מתחיל קשר נוגע ללב בין שניהם.

גם אנה וגם פין  מתעניינים במתמטיקה, לא באתה דרך בה מלמדים אותנו בבית הספר, מסביר פין, אלא כדרך וצורת החשיבה בה המתמטיקה והספרים הם ילדי האלוהים, המוליכים את המוח האנושי קדימה על מנת להבין את האלוהים.

 

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-2

 

 

אלוהים שמגדיל

 

 

images-1

 

מר אל של אנה שונה לחלוטין מאותו מר אל של הדתות והכתות השונות כפי שאנו רגילים להכירו. זהו אינו מושג האלוהות השייך לכנסיות. האלוהים של אותן דתות כפי שגורסת אנה, הוא אל ה"מגמד" את האדם, הופך את האדם לקטן יותר על מנת להאדיר ולהעצים את עצמו. זהו אינו אותו אלוהים של אנה. אלוהיה של אנה שם לו למטרה להגדיל את רוחו, כוחו ועצמיותו  של האדם, להפכו מקטן לגדול יותר, נאור יותר, מבין יותר, על מנת שהאדם יתקרב יותר ויותר ברוחו אל הישות האלוהית, ולא על מנת להקטין את האדם.

 

אנשים של פחות

images-6

 

משחק שמשחקים פין ואנה באמצעות מראות, ממחיש לאנה כמה מהתיאוריות אותן היא מפתחת לעצמה. היא מעמידה מספרים מ – 1 ועד 5 מול המראה ומגלה שהמספרים הולכים ופוחתים וכך גם האנשים. האנשים הם אנשים פחות היא חושבת, עליהם לשאוף להיות אנשים של יותר כמו המספרים מחוץ למראה, כפי שאלוהים, אומרת אנה, הוא האלוהים של יותר. פין מוסיף דימוי משלו: "כמו אימא", הוא אומר, הפורשת זרועותיה מול התינוק המדדה לעברה ונותנת לו לעשות את הצעדים הראשונים, הכואבים והנפילות לבד אבל קדימה – לעברה".

 

אני יכולה לענות על טריליון שאלות

 

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-3

 

משחק אחר שמשחקים פין ואנה מעלה את השאלה היכן נמצא אלוהים, וכמו ההיפוך במספרים, כך הופכת אנה את הסדר והם נותנים את התשובות ורק אחר כך מנסים למצוא להן את השאלות. אנה ממציאה משחק חדש שיהיה גדול יותר מביליון וטריליון. הי קוראת למספר הזה סקריליון. "אני יכולה", היא אומרת לפין, "לענות על סקירליון שאלות". "זה לא ייתכן",, אמר פין, אבל אנה מוכיחה לו את טענתה: היא שואלת אותו כמה שאלות כאשר כל אחת מהתשובות היא אותה תשובה. התשובה במקרה זה היא שלוש (כמה זה אחת ועוד שניים, כמה זה ארבע פחות אחת, כמה זה עשר פחות ש'בע וגו')

כך היא עושה גם עם המילה "בתוך תוכנו". פין המפחד מהשאלה, מתקשה לענות. אנה מסבירה לו בשפתה הילדותית:"אתה קיים בתוך תוכך והתשובה היא: אלוהים. תשובה בתוך תוכך קיימת רק שאלה אחת – אלוהים, מכיוון שכל שאר השאלות, הן אותה שאלה למעשה.  "אלוהים קיים בתוך תוכי" אומרת אנה, אם אני קיימת בתוך תוכך, זה סימן שאלוהים קיים גם בתוך תוכך. כלומר, התשובה של אנה היא התשובה המדויקת והיא אותה תשובה כמו אלוהים, כי אלוהים ואנה אינן תשובות שונות אחת מהשנייה.

 

גרים בחורים

 

images-7

 

האנשים של פחות אומרת אנה, גרים בחורים. שמות החורים: קמצן, רשע, אכזר, שקרן. בצד המראה השייך לאדם, המקום כולו מלא בחורים. בצד של מר אל, אומרת אנה, נמצאו תלוליות עפר מוכנות ומזומנות למלא את החורים. אם הצלחתם למלא את הבור שלכם ועדיין נותרה בידכם שארית של עודף, אז זה הסימן שעברתם באמת ובתמים לצד של ה"עוד".

 

 

מר אל מחכה בחוץ

 

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-7

 

"אנה ראתה, הכירה, הסכימה ונכנעה לכל אותן תכונות ותארים של אלוהים השונויים במחלוקת" כך כותב פין. "מר אל יוצר דברים, בורא כל הדברים, כל יכול מלבד… אותו מלבד"

טבעו המוזר של מר אל שאפילו יימצא בתוך הדברים, הוא יחכה בחוץ וידפוק כדי להיכנס. הוא אינו פורץ את הדלת והורס אותה, אלא מחכה שנפתח לו בעצמנו. "אלוהים" אומרת אנה, "אינו רוצה להיות מספר אחת בתוכנו, וזאת גדולתו. הוא מוכן להיות מספר 2 ובלבד שאנחנו נקבל את עצמנו כמות שאנחנו – מספר 1 בתוכנו".

כל מאמציה של אנה כוונו על מנת להידמות למר אל, וכל החשיבה הדתית היא מקור הרע מאחר והדת רואה כל דבר כראוי לגינוי, במקום לשבח. הרי אם אלוהים הוא מושלם, תכונותיו לפיכך הן מושלמות עצמן, וכמה שהאדם ינסה יותר להתקרב למושלמות זו,כן יזכה ביותר הבנה והארה, וכך גם יגדל מקור הטוב שבו ואושרו.

"על כן טמון הסוד" אומר פין "בניסיונות רבים והשתדלות מאומצת

 

 

סוף לא עצוב

 

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-1

 

בסיום העלילה, נהרגת אנה לפי גרסתו של פין מתאונה. אבל אין זה סוף עצוב לפי פין, אלא להפך. הלוא אנה ממשיכה לשכון עמוק בתוכו של פין. גם היא וגם מר אל ממשיכים לשכון עמוק בתוכו של פין.

 

הספר מחולל מהומה בארץ

 

 

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-10

 

כשיצא הספר בישראל לראשונה, הוא עורר מהומות רבות. לא פשוט היה לאנשי הדת לקבלו וטענו שהוא מהווה כפירה ומפריך את קיומו של האל. בעוד שאחרים מאמינים שדווקא ספר זה מחזק אתת ההוכחות לקיומה של  ישות אלוהית, אבל ישות שאינה מפחידה, מאיימת או מעוררת מורא. זוהי ישות הדורשת בטובתו של האדם, ראייה המנסה להאמין בישות רוחנית הקיימת בתוך תוכנו,מבלי להפסיק להאמין בעצמנו, להקטין ולגמד עצמנו מול אותה יישות.

 

 

 העבד – בשביס זינגר

ספריה לעם/עם עובד, 213 עמ'/כריכה קשה

 

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-4

 

כאו בספר הזה האלוהים אותו אל המוכר לכולנו. האל התנ"כי. ושוב, לבטיו של אדם בדבר קיומו של האל.

שא אותי לאישה

 

images-2

 

בחלקו הראשון של הספר, יעקב, יהודי השבוי בידי כפריים בכפר קטן, מתאהב בבת איכרים גוייה בשם ואנדה. ואנדה  מבקשת מיעקב שיישא אותה לאישה. "רק אם תהיי יהודיה" אומר יעקב, "רק אם תאמיני באלוהי ישראל". אהבה מוזרה זו היא בניגוד לכל אמונותיו של יעקב. יעקב מרגיש עצמו חוטא. אלוהים,בניגוד לספר "מר אל כאן אנה" הוא אל חיצוני ותובעני.

 

images-11

 

כיצד נוצרה הבריאה

 

images-3י

 

עקב תוהה כיצד נוצרה הבריאה, אם היה האלוהים  מכיל את העולם כולו לפניה, כיצד פינה לו מקום לבריאת האדם? הוא היה צריך לצמצם את עצמו, את זהרו, להקטין עצמו על מנת לפנות מקום לבריאת האדם. וכמו בדבריה של אנה, אומר גם יעקב:"אלוהים שם אותנו על האדמה על  מנת שנוכל לבחור בין הטוב והרע.

הדבר לדבריו מנטרל הוכחות לקיומו של אל או גורם מזיק ורע כמו דיבוק ושטן. שכן אם נברא רוע על מנת שהאדם יהיה בתחושותיו בעל זכות בחירה לבחור בינו לבין הטוב, המסקנה היא שאלוהים ברא את הרע כדי לתת לאדם תחושה של חופש  וזכות בחירה.

הסיפור מתרחש בעיירה ובכפרים סביבה בפולין, כאשר השחיטות המתבצעות ביהודים, מערערות את לנפשו של יעקב ואת הרצו והצורך הגדול שלו להמשיך ולהחזיק באמונתו באל.

 

סבל קשה מנשוא

 

(תמונה מההצגה "העבד")

images-4

 

סבלו של יעקב קשה מנשוא, הוא מאבד את משפחתו, נלקח בשבי וחי בסכנה מתמדת. גם כשהוא משתחרר וחוזר עם ואנדה (לה הוא קורא בשם שרה בחלקו השני  של הסיפור), לעיירה שלו, ממשיכים הספקות לכרסם בלבו.

ואנדה מתחזה לאילמת על מנת שלא יגלו היהודים את זהותה, וכך חוזר לו הגלגל להסתובב. הגויים מוקיעים את היהודים מתוכם, היהודים למעשה מחזירים בסוג של גזענות הפוכה.

כאשר מתגלה לבסוף זהותה האמתית של שרה כאשר היא יולדת וצועקת בכאבה בשפתה שלה, מתגלה קללתה. הכאב שבתהליך הבריאה והלידה מחזיר לשרה את לשונה.

 

אלוהים של כולם

images-5

 

אלוהים האלוהים אינו  מבדיל בין יהודים לגויים. זהו אלוהי בני האדם, ודבר זה אומר יעקב לבסוף בגסיסתו. בני משפחתו  של יעקב הוא שומע בגסיסתו , מתדיינים לידו בינם לבין עצמם בנועם על דבר מה, לא בשנאה, ברוך ובאהבה, חושב יעקב שאילו ידע כל זאת כשהיה בקו הבריאות, היה עובד את אלוהיו בדרך אחרת. ביטחונו בעצמו בעולמו, היה גדל והעצבות לא הייתה שורה עליו לעולם. יעקב מנסה להעביר מסר זה לבריאים סביבו אך אינו מצליח.

 

 

האל המשותף של אנה ויעקב

 

 

images-10

 

המשותף בתפיסותיהם השונות במהותן של אנה ושל יעקב, הוא ביכולת שלהם להבין, להגיע להכרה בכך שהאל אינו מבדיל בין אומות, מינים שונים וגו'. זכותו של כל אדם להאמין בו. נוצרי יהודי או כל בעל זהות אחרת בעולם כולו.

 

התפקיד בעולם הסתיים

 

images-12

 

 

גם אנה וגם יעקב שלמים את המחיר על ההכרה אליה הם מגיעים, במותם. האדם המגיע להכרה מלאה, לשלמות עם עצמו, כפי שאומרת אנה, תפקידו בעולם הסתיים. הוא יכול לנוח מהתוהו ובוהו חבוק בזרועותיו של האל

 

 

images-9

 

תפיסת הרוע האנושי בספרות

(נכתב במקור למדור הספרותי של "קול השפלה)  © כל הזכויות שמורות לשיר יצחק

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-4

מהו הרוע, כיצד נוצר הצורך, הרצון לרצות לפגוע, להרוס, להחריב, להשמיד?

כשחושבים על רוע, הקונוטציה המידית העולה בראש היא כמובן של מלחמת העולם השנייה. מייד אנו מעלים בדמיוננו את דמותו של האיש הקטן והמשופם הצועק בגרמנית מילים שבגללן יושמדו מיליוני אנשים.

רבות מן היצירות הספרותיות ניסו לעסוק בסוגיה זו של הרוע האנושי, מתוכן בחרתי להמליץ על שני ספרים העוסקים בנסיון להסביר, לחקור נושא זה. שני ספרים אלו, במכוון או שלא, מרמזים לאותה מ לחמה מזוויעה, שבה שוב זכה העולם להיוודע אל הרוע האנושי במלוא עצמתו.  (נזכיר עוד את הנחשול – ההצגה, הספר והסרט שעוסקים בניסיון להבין איך זה בעצם קורה).

"המחברת הגדולה" – אגוטה כריסטוף

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-5

שני תאומים הנמצאים בעיצומה של מלחמה באירופה (קונוטציה ברורה למלחמת העולם השנייה), נשלחים לבית סבתם בכפר.

הסבתא אישה פרימיטיבית, אכזרית, מתעללת בנערים קשות, עד שהם נאלצים להשיב מלחמה ולהגן עצמם מהסביבה הקשה והעוינת.

בניגוד לבעל זבוב, זהו סיפור המנסה לעסוק בסוגיית הרוע האנושי מזווית קצת שונה. אם בעל זבוב עוסק בנושא החברתי מתוכו צומח הרוע האנושי, שבו אין ליחיד היכולת או הכוח להתמודד עם החלטות הרוב, בו היחיד מעדיף להימצא בתוך מעגל הרשע מאשר להלחם  מחוצה לו, כאן העיסוק הוא בנפשו של היחיד הפרטיקולרי.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-9

אכזריות אנשי הכפר כלפי התאומים מכריחה אותם להתחשל וההתחשלות מאלצת אותם להפוך אכזריים גם הם על  מנת להגן על עצמם.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-8

החוקים הפועלים כאן הם חוקי הג'ונגל : על מנת לשרוד מוכרחים התאומים לנטרל את הרגש, הם מתרגלים בינם לבין עצמם משחקים שונים בהם אחד מהם מכה את השנה, ועליהם להתרגל לחבטות ולא לצעוק מכאב.

כך נוצרת האדישות, חוסר היכולת לייצר חמלה על האחר. מעגל סגור. אלימות כתשובה לאלימות ואין כל אפשרות לפרוץ את חומת הבטון הרגשית הזו.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-7

ייחודו של ספר זה, שכולו כתוב ברבים (הלכנו, הרגשנו, עשינו), התאומים הם "אנחנו", אין להם זהות אישית, הם פועלים כ"אנחנו" וכך הם מגינים על עצמם מפגיעותו של היחיד.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-6

זהו סיפור פוסטמודרני מובהק באופיו, מזכיר מעט בשפתו ובעולם שבו את "דולי סיטי," של אורלי קסטל בלום. הדמויות מוקצנות ואינן עגולות,  אין כאמור כל רגש של אהבה או חמלה או רוך.  הטקסטים כמו גם השפה בה משתמשת המחברת  במכוון היא שפה סיפורית אנורקטית, מנוכרת, יבשה. תיאורים נטורליסטים קשים ויבשים, מזעזעים לעיתים קרובות. משפטים קצרים תמציתיים מאוד המשרתים את אווירת הסיפור בו היכולת לא להרגיש כלום: לא שנאה ולא אהבה, זה שם המשחק. ומנטרול הרגש עולים הדברים האכזריים ביותר.

"בעל זבוב" – ויליאם גולדינג (עם עובד, 204 עמ', כריכה רכה)

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-2

קבוצת נערים בריטיים נקלעת לאי מבודד ושומם מרוק מכל ציווליזציה.

הנערים, ילדים טובים, מנסים להקים לעצמם בית ארעי,מכתירים לעצמם מנהיג שיוביל אותם ומקיימים אספות דמוקרטיות בהן יינתן לכל אחד לדבר בתורו.

אבל לאט לאט מתחיל הרשע לחלחל. מתוכם קם אותו נער המסרב בתקיפות להישמע להוראות המנהיג.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-1

בשל תחושת הזרות על האי, הפחד ממפלצת מסתורית ומאיימת, מתחילים הנערים להיגרר אחריו למסעות צייד אכזריים.

זהו כמובן משל אלגורי על החברה שלנו. ניסיון להתחקות אחר הכוחות שפועלים במלחמה והאכזריות הגדולה בעיקר בעתות מצוקה חברתית.

הנערים בסיפור חוזרים אל אותם יצרים פראיים, קדמוניים מתוכם בוקע הצורך להרוג, להשמיד.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-3

הספר עוסק בסוגיה: האם יצר האדם רע מנעוריו? הפחד לדעתו של גולדינג מהבלתי ידוע, הנסתר כמו גם המצוקה הקיומית, הם  אלו שיוצרים את הרוע, ואף הניסיון ההומני להנחיל שיטה דמוקרטית המתחשבת באדם וברצונותיו האישיים,  עלולה לקרוס במצבים חברתיים של פחד ועוני ומצוקה.

images

על הגורם האנושי ברומן ההיסטורי

images
מי שאהב את שיעורי ההיסטוריה בבית הספר – שיקום. מי שאהב את המורה להיסטוריה בבית הספר – שיקום, ומי שנהנה משינון תאריכים לקוני ומתיאור האירועים ההיסטוריים בשפה היבשה לבחינות הבגרות – שיקום פעמיים. מגיעה לו מדליה. בספר הפילגש לעומת זאת, אפשר לקבל שיעור היסטוריה הרבה יותר מגוון ואקזוטי.

 

images-10

המורה להיסטוריה בבית הספר שלי, היתה יצור אדמוני (אני ג'ינג'ית כמו המלך דוד, הייתה נוהגת להשוויץ), בעלת מרץ בלתי נדלה שהיתה חוטפת אורגאזמותהיסטריות בכל שיעור, מחמת ההתלהבות שהיתה לוקה בה לשמע תשובות נכונות בדבר, נניח, המקום שבו התרחשה המלחמה האחרונה של נפוליאון, או התאריך המדויק בו פלש היטלר לפולין.
 

מה היה התאריך? היתה צועקת בהיסטריה, כשהיא פונה אל הכיתה שתוכיח בקיאות החומר, "מה היה התאריך, מה היה התאריך?" כן? כן? כן?וכשהייתה שומעת תשובה נכנונה, היתה נפלטת מפיה צרחת סיפוק גדולה. נכון הייתה צורחת, נכון כנון כנון. אז הייתה מתיישבת על כיסא המורה, סמוקה מרוב מאמץ כשהיא פולטת אנחת רווחה, עד לאורגאזמה הבאה

 ואני, בורה שכמותי אף פעם לא הבנתי למה היה כל כך חשוב לג'ינג'ית התאריכים המדוייקים ומדוע לסיפורים עצמם ייחסה משום מה חשיבות פחותה.

 ז'אנר הרומן ההיסטורי, האהוב עלי במיוחד לעומת זאת, מצליח באמצעות נגיעה ביחיד הפרטיקולרי, לצייר לקורא הווי תקופתי צבעוני ומרתק במיוחד.

תיאודורה (הפילגש)/פול איזלין וולמן

הוצאת כרמי את נאור / תרגום: יוסף טמיר

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-9

"הפילגש" מאת פול א. וולמן, הוא למעשה סיפורה של זונה, אישה שנולדה בתקופה בה בלתי אפשרי בעליל לאישה בעלת מעמד נמוך שיועדה לזנות, להיות משהו אחר מעבר לזונה פשוטה כל חייה.

 תחילת הספר בתיאור העיר קונסטנטינופול בתקופה הביזנטית. הקורא מובל בעדינות  בפתיחה לפסלה של אפרודיטה בכיכר העיר וזוכה להוודע גם לקבצן היושב לידה.התיאור הוא כל כך ויזואלי עד שכמעט התפתייתי לכתוב משהו בנוסח: המצלמה מתקדמת מכיכר אפרודיטה דרך דרכים עקלקלות לרובע הנשים.

גם הזונות ברובע זה, נחלקות לקבוצות הירארכיות. הקבוצה הנמצאת בראש הסולם היא הקבוצה של נשות העינוגים. אלו הן הזונות האמידות והמבוקשות, החיות חיים עשירים ויפים בשל מחזריהן העישרים המשלמים כסף רב עבור שירותיהן.

MTE5NDg0MDU1MTQ5Nzc0MzUx.jpg

 הכל מתחיל כשתייר מצרי נקלע לרובע בו גרה יתאודורה. תיאודורה מעניקה לתייר לילה בלתי נשכח והוא, בתמורה, מעניק לה מדליון השווה כסף רב. מכאן עוברים על תיאודורה מאורעות רבים, זמנים קשים כאשר היא מוגלית למדבר, ללא אוכל ונידונה למיתה עד שבסופו של דבר היא מגיעה לחצר המלך ומתחתנת עם הנסיך והופכת מזונה פשוטה ולא נחשבת למלכה

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-8

 סיפורה של תיאודורה הוא סיפורה של פמיניסטית בתקופה שפמיניזם היתה מילה בדיונית. תיאודורה יודעת לנצל את הגברים לצרכיה באמצעים מניפולטיביים ובאמצעות חושיה והאניסטינקטים הנשיים שלה. באמצעות חושים אלה היא מצליחה לקדם את תוכניותיה להגיע לחצר המלך ולמצוא חן בעיני בנו הנסיך יוסטיניאן. ראוי גם להתייחס לתקופה עליה כותב הסופר. תקופה שבה לא הייתה כל תקווה לאותן נשים שנולדו למעמד הנמוך ביותר. ולכן בעצם מפליאה היכולת של אישה כמו תיאודורה, שנולדה למעמד הנמוך ביותר, להגיע אל המעמד הגבוהה ביותר בדרך החתחתים והייסורים כפי שמיטב לכתוב אותה וולמן, ותוך יכולת מופלאה להניס את העומדים בדרכה.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

 

ספרו של פול א. וולמן, הוא שיר הלל לנשיות ולחכמה של האישה היודעת כיצד להשתמש היטב בכלי הנשק שלה: רגישות, יופי, יכולת להבחין בכל הניואנסים הקטנם באישיותו של הגבר ושל אוייביה על מנת להתקדם. ולפני שיקומו ויעוטו עלי הפמיניסטיות המודרניות בתואנה שאני בעצם מהללת כישורים לא ראויים לאישה, אנפנף שוב בספר זה על מנת להביא כדוגמא את הנשיות המיתולוגית הקלאסית כסוג של כח נשי חשוב ולא מבוטל.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

 

הפילגש כפי שעלול היה להשתמע משמו, אינו סיפור אירוטי כמובן. זהו סיפור היסטורי, מופלא על אישה מן המעמד הנמוך ביותר, בתקופה שבה לא היה לנשים כאלו כל סיכוי. אישה חכמה המגיעה למצב שבו היא היא האדם היחיד שיכוללהציל את ארצה מתקפות האוייב.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

 

זהו מסוג הספרים שהיום לא יכתבו עוד כדוגמתם וחבל. חבל משום שכשיום, כמעט בלתי אפשרי למצוא סופרים נדיבים כדוגמת וולמן, שיעניקו לקוראיהם את כרטיס הכניסה המופלא למציאות ספרותית כל כך ויזואלית ומלהיבה. לוולמן, בניגוד לכותבי ספרים היסטוריים שבאו אחריו אין שום שאיפות גדולות. הוא אינו רוצה להפוך את קוראיו לאוייבים. הוא פשוט רוצה לספר לנו סיפור יפה, והוא, בניגוד לרבים שבאו אחריו, גם יודע איך לעשות זאת.