הוקוס פוקוס ואין כאב? התמודדות עם רגשות

כשנאמר ל"לואיז היי" כי נשאר לה זמן קצוב לחיות, חייכה בנימוס. אבל סירבה לאמץ לעצמנו את הסיפור המורבידי שכתבו הרופאים עבורה

(היי כידוע חייתה עד גיל מופלג והפכה לכוהנת הריפוי העצמי).

תארו לכם שאתם הולכים לרופא המשפחה כשאם חשים בצינון קל.

הרופא בודק אתכם וטוען שאתם חולים מאוד מתחיל למנות בזה אחר זה את כל הסימפטומים שיש לכם – מה יקרה לכם אחרי הביקור?

סביר להניח שתתחילו להרגיש את כל הסימפטומים שהרופא מנה ועדיין לא הרגשתם לפני הבדיקה.

סביר שתרוצו מיד למיטה. מחלה מיד מתקשרת לשכיבה במיטה, כאבים וסבל



האם תינוק שמבקש תשומת לב וקירבה עשוי להסתפק במוצץ שישתיק אותו לרגע ואת בקשותיו רק כדי לתת להוריו רגע של שקט? את מי משקיט באמת המוצץ הזה? את התינוק או את ההורים שמבקשים שקט?

משך שנים אנו מנסים להעלים את הכאב במלחמת חורמה מבלי לחשוב על אפשרות שמטרתו של כאב פיזי או רגשי, לבקש אותנו לשים לב לאותו מקום שדורש תשומת לב כרגע.

נסיון להעלים כאב יכול לעזור רגעית ולהקל מאוד, אני לא נגד נסיון כזה כשאדם נמצא באפיסת כוחות או בסכנת חיים, 
יחד עם זאת אני מאמינה שזה צריך להיות מאוד מדוד, שקול,זהיר ומותנה בזמן.


תמונה: ילד מתוק וקטן כבן שנתיים שלא יודע לדבר עדיין כל כך טוב, משתטח על הרצפה ורוקע בכעס עם האגרופים.

אם 1: מספיק עם זה יונתן. קום מיד מהרצפה.

אם 2: אם תמשיך כך אני פשוט אתעלם ממך עד שתרגע

אם 3: אני יודעת ומבינה. אני רואה כמה אתה כועס. אני כל כך מבינה אותך. זה באמת כל כך כואב ומתסכל מה שאתה מרגיש עכשיו.

בהנחה שהכאב (פיזי או רגשי) הוא אותו ילדון קטן ומתוק שרוקע על הרצפה כי אינו יכול לדבר, איזו מהאמהות לדעתכם הייתה מצליחה באמת להרגיע ולהפחית את העומס?

באיזו אם ארכיטיפית.הייתם בוחרים כדי להרגיע ולהכיל את הרגש שלכם?

ממה אנחנו מפחדות באמת?

-מה מפחיד אותך בלהיכנס לקשר איתו?

– שיפגע בי

– איך הוא יכול לפגוע בך?

-הוא יכול לעזוב אותי

-איך זה יכול לפגוע בך?

-אני אשאר שוב לבד

-איך להשאר לבד יכול לפגוע בך?

-אני ארגיש בודדה

– למה שזה יסתיים כך?

– זה אותו סיפור כל הזמן: מתלהבים בטירוף ואחרי שנה שנתיים, את הופכת מובן מאליו.
ואז מגיעה הביקורתיות, ההשפלה. ואת מנסה לרצות וככל שאת מתאמצת יותר ככה מזלזלים בך יותר

– את מאמינה ומרגישה שאת כבר מכירה את מה שעתיד להיכתב?

– כן בדיוק.

– ומה קורה לגיבורה בסוף?

– היא תמיד נפגעת בסוף

– תמיד?

– כן. תמיד.

–בהנחה שהקשר ישאר ואף אחד מכם לא יחוש רצון לעזוב, מה תרגישי?

– אם יתייחס אלי בביקורת כל הזמן וכעס, לא יהיה לי טוב.

-אמרת בהתחלה שמה ש מפחיד אותך בלהסכים לקשר אתו, זה הפחד לאבד אותו?

– כן.

– גם במידה ויבחר להשאר?

*שתיקה

כן.

– עדיין תחששי לאבד אותו?

– כן. גם.

– גם? יש עוד מישהו שאת מפחדת לאבד?

שתיקה

כן.

את מי?

שתיקה.

אותי

עוגנים

סיפור של לקוחה, באישורה. 
היא יצאה מגירושין קשים, מלחמות והתעללות ואלימות קשה. היא הוציאה את ילדיה מהמקום הקשה הזה ולאחר ששינתה את חייה, עסקה בעיקר במירוץ לתקן.

ואז קרה מה שייחלה לו סוף סוף. 
היא הכירה בן זוג חדש תומך ומכיל ואוהב .נכון היא אמורה להיות מאושרת, אז למה היא לא? למה היא כל כך מפוחדת כל הזמן? למה היא בוכה?

מה יקרה אם זה לא יעבוד, שאלה ורעד עבר בקולה. מה אעשה אם יעזוב או יתעלל בי. מה אעשה אם זה לא יעבוד. . מה יהיה איתי?

יהיה לך אותך- הצעתי

התשובה שלי הרגיזה אותה. זה לא מה יעשה אותי מאושרת אמרה ביובש וכיווצה גביני גבותיה. 
התחלנו בכתיבה אסוציאטיבית מול המשפט כשהתחלתי ל…
ועברנו לקלפים.

הקלף שבחרה גרם לה להיזכר בחלום ילדות שנגנז. כנערה צעירה מיד חלמה לעסוק בעריכת דין ,ל מעולם לא עשתה זאת. היא התחתנה בגיל צעיר כי רצתה כל כךמשפחה ואהבה. היא זנחה את החלום וניסתה לקדם א חלומותיו של בעלה וילדיה.

כשמשעמם לה מעט, כשהיא חוששת מהבדידות, כשהילדים לא אתה, היא קוראת פסקי דין באינטרנט. 
היא חברה כבר כמה שנים בפורמים משפטיים בפייסבוק ומקבלת תכנים לדואר שלה בנושא את רובם היא קוראת בשקיקה. ,

פעם בגילאי העשרים שלה אף עבדה תקופה קצרה גם כקלדנית בבית דין למשפחה. היא נזכרה כמה הייתה מרותקת להליך המשפטי שהתרחש לנגד עיניה. לדרמה, לכאב, וכמה קשה היה לה להמשיך ולשתוק בלי להתערב, היא אוטודידקטית בתחום. יש לה ידע מופלא בתחום המשפטי, שרכשה כקלדנית ובקריאת מאמרים בנושא.

עשינו שימוש בכלי הכתיבה ובקלפים מטפוריים כדי לאפשר לאסוציאציות והרעיונות להגיע.

הרעיונות הגיעו בפרץ של אש מדהימה שביקשה לצאת והייתה לכודה בתוכה במשך שנים. 
היא יכולה לקחת קורס לימודי משפטים – בנושאים משפטיים או פרשנות למשפטים. לפתוח אתר בנושא, להקים פורטל למשפטנים.,כתיבה אקדמית בתחום. ופתאום כשהדלת נפתחה, כמו בתמונת הקלף שהוציאה בסמוי: ילדה ו משולהבת עמדת ליד מדף גדוש כל טוב בחנות ממתקים, ומתלבטת מה לקחת.

עושר של מבחר, גוונים, טעמים, רעיונות. . הילדה רק צריכה לבחור. להושיט יד ולקחת. מפתיע. אבל פתאום זה כבר לא נראה לה כל כך מסובך וקשה. בילדותה, זה היה כל כך קל. רק להושיט יד, ולקחת ולהכניס לפה.

לפני שיצאה היססה לרגע, פנתה אלי ואמרה פניה סמוקות, מוזר אבל פתאום אני כבר לא כל כך מפוחדת

"מה תעשי אז, שאלתי, כשלא תצטרכי לפחד? מה תרגישי? מי תהיי?"

עיניה נצצו. היא צילמה את הקלפים שבחרה. לפני שיצאה הציצה לרגע במראה כדי לסדר את שערה (אני לא בטוחה אבל אני חושבת שקלטתי שבריר שנייה שבו פתאום חייכה לעצמה).


מאותו מקום אנחנו יכולות להפתיע את עצמנו כשאנו מגלות את העושר הפנימי שמקנן בנו שאינו תלוי בדבר מלבד בנו, אנחנו משתאות לגלות שחנות הממתקים שלנו תמיד הייתה פתוחה בפנינו, כל מה שהיינו צריכות לעשות, זה רק להושיט יד ולקחת ולחוות את המתיקות בפינו, בנפשנו, בתוכנו ומתוכנו. <3

שינוי הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו

בעבודה עם קלפים טיפוליים למשל אנו יכולים לבחור בשני סיפורים שונים במהותם לאותה כותרת:

סיפור אחד על זריעה שלא נבטה וסיפור אחר של זריעה שנבטה
סיפור שבו אני רוצה וסיפור אחר שבו אני מרצה
האופציה להתבונן ולספר סיפור שונה מזה שאני מספר לעצמי שוב ושוב, מאפשרת לי  להתבונן בסיפור שאני מספר לעצמי רוב חיי, מבלי להפכו לחלק מהזהות שלי, חלק מאמונות היסוד – המחשבות שלי הן על פי רוב תוצר של סיפור שנמכר לי :  על ידי ההורים, חברה, משפחה או בילדותי, הסיפור מבלי שאשים לב, חוזר על עצמו ורק בו אני מבחין ולכן אני  מספר לעצמי אותו שוב ושוב וגם  מחזק אותו מבלי משים ולעיתים אף מזמן אותו – אבל אני יכול להתבונן באותו סיפור שוב, הפעם בלי לשפוט אבל גם בלי להזדהות, להיזכר שהיו גם סיפורים אלטרנטיביים ושונים לסיפור זה,  וכך בהדרגה אני יכול להפחית את כמות המחשבות שהן תוצר של אותם סיפורים:

לדוגמא: זה לא הולך להצליח מחר,
והסיפור שאני מספר לעצמי ודבקתי בו כל חיי: אף פעם זה לא מצליח.

הסיפור האלטרנטיבי: זיכרון של סיפור אחר – סיפור שבו כבר השגתי,  הצלחתי פעם פעמיים, בעבר
המחשבה – הסיפור החדש שלי: יש לזה סיכוי להצליח שוב
חג חנוכה שמח ומואר. 

https://www.youtube.com/watch….

סיפור זן קצר ומקסים

אב מנזר אחד נשכב פתאום על הרצפה והחל זועק: "הצילו, הצילו".

המזירים התגודדו סביבו מבוהלים. חלקם ניסו לדבר איתו, חלקם לתת מים, להשיא עצות, אבל אב המנזר רק המשיך לשכב שם ולזעוק "הצילו, הצילו".

רק נזיר אחד עמד שם בצד ושתק. הוא לא ניסה להגיש לו מים. הוא לא ניסה לדבר איתו או לתת עצות. מבלי להוציא הגה מפיו פשוט קרב ונשכב ליד אב המנזר.

אב המנזר התרומם, קד קידה לאותו נזיר והלך.

**************************

יוצא לי בזמן האחרון לקרוא פוסטים מרגשים של אנשים אמיצים שחושפים בהמון אומץ וגבורה: כאב, סבל , מצוקה רגעית או מתמשכת.

שמתי לב שרוב התגובות לפוסטים הן תגובות לעצות טובות והכוונה: מאמנים קוסמים, הדרך לאושר, חמש עצות הזהב לאהבה עצמית וגו'….
,
אז כן, הרעיונות תמיד יפים.

אבל באותן דקות של מצוקה קשה וסבל, כל שהם מבקשים מאיתנו באמת זה רק שנשהה שם איתם יחד לרגע בעלטה המפחידה, במקום הכאוב, נחזיק ידיים עד שימצאו שוב את מתג החשמל והאור ידלק מחדש.

 

טיפול במשברי פרידה

אני מסירה את הכובע בפניכם

אני מסירה את הכובע בפני אותה אישה מבוגרת וכפופה הפוסעת באיטיות ברחוב. ידה הימנית תומכת בגבה להקל את עומס וזרמי כאב פריצת הדיסק, אצבעות ידה השנייה מאדימות מכובד משקלן של שקיות הפלסטיק העמוסות מזון בדרכה לתחנת האוטובוס להביא אוכל לבני משפחתה.

אני מסירה את הכובע בפני אותה האם שבשארית כחותיה קמה ממיטתה בשביל לשחק מעט עם בנה בן החמש, לחייך, לחבק וללטף לנסות להתעלם ולו לרגע מריח הכימו,ההקאות והכאב

אני מסירה את.הכובע בפני כל אלו שקרסה נפשם, אבל ממשיכים להתעקש לנסות לטעת באחרים תקווה, נחמה וחמלה.

אני מסירה את הכובע בפני הציניים, המיזנטרופים, העצובים, הכועסים והמיואשים שבפינה סמויה, נסתרת מעין בליבם השבור קיימת חלקה קטנה, לא מעובדת, המחכה לדישון וזריעת נבטים חדשים של תקווה ואהבה.

אני מסירה את הכובע בפני תעצומות הנפש של בני האדם.

שלבים בהליך גירושין ואבדן

התמודדות עם טראומת פרידה או גירושין ומשברי חיים

גירושים הם לא רק משבר קשה. זהו למעשה אירוע טראומטי מאוד בחיינו. כל כך הרבה חרדות מציפות אותנו: מה יהיה מצבי הכלכלי, איך אצליח לפרנס לבד את ילדי, איך אצליח לתמוך בילדי כשאני עצמי זקוק/ה כל כך לתמיכה וסיוע. הפחדים מציפים, העתיד לא ידוע, ותחושת האי ודאות מעוררת חרדות רבות.  אנו חווים תחושות של אבדן, אבל, כאב ופגיעה.  אנו חווים קשיים  מול בן הזוג לשעבר, הילדים שחווים גם הם משבר וצריך לתמוך גם בהם, פגיעה קשה בדימוי העצמי, כעס ותחושת כישלון. אבל והאבדן והגירושים יכול להמשך זמן רב,   ניתן בהחלט לקצר את התהליך על ידי תמיכה וסיוע פרטני או קבוצתי.

שלבי הגירושין

1. הלם  : –אנו לא מבינים עדיין את מלוא המשמעות של האבדן ואת העובדה כי חיינו עומדים להשתנות.

2. כאב וכעס – הכאב והכעס בתהליך ההתמודדות עם גירושים או פרידה, הוא שלב הכרחי ואם לאם נפחד להרגיש כעס לא נוכל לקבל את המצב החדש, נשקע במרירות וכאב על העבר ויקשה עלינו  ולבנות לעצמנו חיים חדשים.

3. הלקאה, אשמה: חלקנו יטה להרגיש אשם ולהלקות את עצמו על דברים שקרו בעבר: לו רק היינו נותנים לו/לה יותר תשומת לב כשביקש. חשוב לזכור שבאותו רגע לא יכולנו אחרת כי לא ידענו אחרת.

4. אבל, כאב, דכדוך, לעתים קרובות גם סוג של דיכאון – בשלב זה מתחילים להרגיש מוצפים כאב ולעתים גם תחושות קשות של אבדן. זהו שלב קשה אבל חשוב בעיבוד הטראומה.

5. קבלה: כאן מ תחיל תהליך של בניה מחודשת וצמיחה. אנו מתחילים לקבל את השינוי ולהפנים אותו.

חשוב להבין כי אין פה סדר לינארי בהכרח, לא כל שלב יבוא בהכרח לפני שלב אחר. למשל : נוכל להרגיש בו זמנית  גם כעס ודכדוך וגם הלקאה, נוכל להרגיש בו זמנית הלם ותחושות אשם ומיקוח, מה שיכול לייצר כאב והצפה רגשית גדולה. לעתים נמצא עצמנו נתקעים בשלב מסוים ומתקשים לעבור אותו.

אז מה עושים? כמה טיפים

התמודדות עם גירושין בשנה הראשונה

נרשה לעצמנו לקחת זמן להתאבל. ניתן לכל הרגשות (הלם, כעס, כאב) להתקיים. נראה  בהם חלק מהליך הכרחי ליצירת סיפור חיים חדש וטוב.
1. תמיכה קהילתית:  תמיכה של אנשים שעברו דברים דומים, יכולה מאוד להקל עלינו. נזכיר שוב את אתר הל"ב הנותן תמיכה קהילתית למשפחות הורות עצמאית, ולחד הוריות והורים המתמודדים עם גירושין.
2. סיוע מבני משפחה וחברים:  נבקש תמיכה וסיוע מכל מי שרוצה ומסוגל לתמוך בנו. נדיק להם  את סוג התמיכה לה אנו זקוקים כרגע.
4. נחכה מעט לפני כניסה מהירה לקשר חדש: רצוי שלא נמהר ליצר ריבאונדים  : כדאי שניתן לעצמנו זמן לעבד את הכאב והגירושין או הפרידה, לפני כניסה לקשר חדש, על מנת שנוכל לבנות קשר

יציב וטוב ולא לבחור בברירת מחדל בשל הבדידות או כדי לשכוח.


הצהרת העצמאות הפרטית שלכם

סימן יום העצמאות אני מאחלת לכולכם חג שמח. וכן מסיפה לכם רעיון ליישם את הצהרת עצמאות הפרטית שלכם, שאותה אתם יכולים לקחת אתכם לאמץ על לוח לבכם ולוח החזון שלכם, לתלות, לשנות למה שמתאים לכם, או להוסיף.

מגילת העצמאות הפרטית שלכם.

אני:_______________ מצהיר כי ביום ___________ בחודש_____________ כתבתי את מגילת העצמאות הפרטית שלי

להלן נוסח שניתן לשנות: בזאת אני מצהיר על זכותי ל….

. זכותכם לבחור במה שלבכם מבקש , במה שהאינטואיצה שלכם יודעת היטב, אף פעם לא במה שאחרים מנסים להכניס לכם לראש שנכון וצריך לעשות או לחשוב.

2. זכותכם לא להאמין לסיפור שמישהו אחר מוכר לכם על עצמכם ועל מי שאתם לדעתו הלא קובעת..

3. . זכותכם לספר לעצמכם מי אתם באמת ולדעת את האמת והנכון לכם. זכותכם לא להישפט בידי אנשים שלא מכירים אתכם ששמעו ש… קראו ש… חשבו ש…האמינו ש…

4. זכותכם להשמיע קולכם גם כשהוא חלש ולא תמיד נשמע אל מול כל אותם קולות רועמים שונים שאומרים אחרת. גם אם אתם ניצבים לבד שם במערכה מול אנשים שמפחדים להשמיע את הקול שלהם ומעדיפים להצטרף להמון. זה מפחיד, זה קשה, אבל זו זכותכם

5. . זכותכם לדבר רק את עצמכם. ולא אחרים זכותכם לא להעתיק משפטים או מעשים של אחרים רק כי זה יימצא חן בעיניהם. זכותכם להביע את הרצונות שלכם להשמיע את הקול שלכם, גם אם זה לא ממש מוצא חן בעיני אחרים.

6. זכותכם לבחור בעצמכם , לבחור לאהוב את הקרובים לכם, החברים, הצהירו על זכותכם להתקרב רק למי שמקבל אתכם כמות שאתם.

7. זכותכם לבחור מבין כל האנשים סביבכם רק את אלו שעושים לכם טוב, שלא מטיפים, לא מרצים, לא שופטים, לא מבקרים ולא מנסים לשנות אתכם

אם יש לכם עוד סעיפים ששכחתי לכתוב , מוזמנים לצרף ולכתוב ואני אצרף אותם לפוסט.

הוצהר ביום____________________ עדים____________________________

pexels-photo-103123.jpeg

שקופה

בסופר מסתובבת אישה מבוגרת, מטפחת אדומה לראשה. גוררת בכבדות רגליים בשרניות, משורגות ורידים, נתונות בכפכפי עץ חומים

בתור לבשר היא נעמדת מאחורי.. היא נפנת אלי ומדגדגת קלות בכתפי. אומרת לי משהו ברוסית. נו פרוסקי. אני ממלמלת במבוכה. לא מעיזה להביט בה. נועצת עיני בנקניקים האדומים שמעבר לזכוכית. היא מתעקשת על משהו. ממשיכה לדבר. מצביעה עלי ואחר כך על הבשר. מתחננת. דמעות נקוות בעיניה. אני מחפשת מישהו שדובר רוסית. לוקחות לי חמש דקות למצוא. המתורגמנית אישה מטופחת וחייכנית מסבירה לי שיש מבצע שעל כל קניה במאה שקלים מקבלים עוף בחמישה עשר שקלים. לאישה המבוגרת יש 15 שקלים בארנק. היא מסתובבת בסופר שעות ומחפשת אנשים שיסכימו לעזור לה: כשהם קונים במאה שקלים היא תתן להם 15 שקלים עבור העוף. אף אחד לא מסכים. כולם רוצים לנצל את המבצע בעצמם ולקבל את העוף ב 15 שקלים לעצמם. ככה היא מסתובבת בסופר במשך שעות. מתחננת לעוברים ושבים שממהרים לקופה בעגלות עמוסות. היא לא צריכה נדבות, היא תשלם להם עבור העוף מה שצריך, אבל אנשים לא מבינים אותה, מתרגזים. מה היא נטפלת אליהם הזקנה הזאת. כשהם מצליחים להבין הם מבקשים לנכס את המבצע לעצמם.

אנחנו הולכות יחד לקופה והיא עוזרת לי להכניס את הקניות לשקיות. הקופאית נותנת לה את העוף הנכסף. אור נדלק בעיניה והיא ממלמלת מילות תודה ומוציאה 15 שקלים ורוצה לתת לי. אני מסרבת והיא נעלבת. אנחנו מתפשרות על חמישה שקלים.

אני יוצאת מהסופר עם השקיות. מכניסה הכל למונית, נהג המונית מעיר לי שאני חולמת. אני שותקת. לא מספרת לו שאני עדיין רואה אותה בעיני רוחי. מתרוצצת במשך שעות בסופר ומתחננת לאנשים שיעזרו לה לממש קניה של עוף ב 15 שקלים כדי שתוכל להביא הביתה.