פורסם ב המלצות ספרים

זיכרון דברים – הגיבורים המתים של שבתאי

(נכתב במקור למדור הספרותי של "קול השפלה")  © כל הזכויות שמורות לשיר יצחק

זכרון דברים/יעקב שבתאי

ספרי סימן קריאה/הוצאת הקיבוץ המאוחד/ 282 עמ' כריכה רכה

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-3

תחושת חנק, החמצה, פנטזיות במקום מציאות, תלישות. פחד ובריחה.  כל אלו הם הגיבורים האמיתים של זיכרון דברים, יצירת המופת הישראלית של יעקב שבתאי.

גולדמן, צזאר וישראל, הם הגיבורים המתים של העלילה. הסיפור מתחיל למעשה בהתאבדותו של גולדמן, שבאופן תמוה למדי מת בתאריך החופף לתאריך בו מת אביו.

גולדמן, אחד משלושת המוסקיטרים:  ישראל, צזאר וגולדמן, נתון בתהליך מתמשך ובלתי פוסק של חיפוש מתמיד אחר השלווה, המנוחה והאושר. גולדמן בן הארבעים פלוס, חי בבית אמו סטפינה ועוסק בעבודות מזדמנות שאינן מספקות אותו. למרות מקצועו כעורך דין, הוא אינו עושה דבר שיקדמו, אלא שוקע לרוב בפנטזיות דמיוניות על כל הדברים הגדולים שעוד יעשה.

%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%9e%d7%9f-2016-%d7%9c%d7%90%d7%aa%d7%a8

אביו של גולדמן, אדם קנאי, בעל יושר אובססיבי הגובל אף בטירוף, הולך לעולמו. ההשלכות של אותו אדם מוטרף שאידיאלוגית היושר הפנטי מדי חשובות לו יותר מכל, מתבטאת בתחושת תלשותו של הבן.

צזאר, חברו של גולדמן, צלם במקצועו, הוא ה"דון ז'ואן דה לה שמטע" של הספר. הוא אינו מסוגל להגיע לקשר אינטימי, אימיתי וקרוב עם אף אישה בעולם, ומשום כך נתון בהליך של חיפוש מתמיד אחר האישה האידאלית ומפספס כל הזמן את הזוגיות האמתית שהייתה יכולה להיות לו

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-6ישראל, החבר השלישי, דמות שונה לחלוטין. אדם אינטרורטי, שתקן, שקוע בעולמו המסוגר שאין בה לתוכו ואין יוצא ממנו. ישראל, גר בסטודיו של צזאר, וגם אם המקום מ שרה עליו אווירת אי נוחות לעתים, בעיקר כשצזאר מגיע עם אחת  חברותיו התורניות, וגולדמן נאלץ להסתלק לכמה שעות, הוא אינו מסוגל לעזוב ולצאת מ הבועה שאליה נקלע או למצוא לעצמו חיים ועבודה נאותה.

גיבורים מתים

images-3

המכנה המשותף בין שלושת החברים הוא ששלושתם כפי שכבר כתבתי – הם למעשה "הגיבורים המתים" של הסיפור. שלושתם נמצאים במעגל סגור, בור עמוק אותו כרו עבורם הוריהם. הם אינם מסוגלים להתמודד עם החיים ועסוקים בבריחה מתמדת מהחיים והמציאות שלהם: .גולדמן, בהרהוריו הפילוסופיים, שאינם מקדמים אותו ולא במעט בחייו, צזאר בקשריו הארעיים ובבריחה מתמדת מעצמו וישראל השתקן שאינו מסוגל לייצר קשר עם אף אדם אחר מלבד שני חבריו, הקשר היחיד שהוא מייצר הוא עם אלה, בחורה נעימה, אותה הוא מענה כשהוא נמצא עימה, באופן תמידי ואובססיבי. רק כאשר היא הופכת פתאום בלתי מושגת עבורו כשהיא מואסת בקשר, הוא הופך אותה בדמיונו לנסיכה קסומה ונאהבת.

כמו צזאר, גם ישראל, מסוגל להתאהב באישה, רק כשאינו נמצא עימה. כלומר, היכולת שלו לאהוב,  היא רק דמות בדיונית מרוחקת, שאינה קיימת במציאות חייו.

הפנטזיה עולה על כל מציאות

images-4

גם גולדמן הופך בדמיונו את המציאות לאידאלית, כאשר הוא מתכנן שוב ושוב תכניות שלעולם לא יתגשמו. פסגת שאיפותיו של גולדמן היא לעבור לגור במושב. שם הוא סבור, יימצא סוף סוף האושר, זאת למרות שבביקוריו התכופים במושב אצל קרובת משפחה הוא חווה בדיוק את אותו סבל ומצוקה ואי נוחות מעצמו.  גולדמן הופך את המושב לפנטזיית  האושר.

תחושת ההחמצה והתלישות של שלושת גיבורי הסיפור מלווה לאורך כל העלילה: חבריו של גולדמן, ישראל וצזאר הם חברים להפגת השעמום בלבד, יחסו של גולדמן לצזאר אמביוולנטי: מצד אחד הוא מקנא בצזאר לעתים קרובות מכיוון שבעיניו צזאר חי חיים חופשיים ומאושרים של פריקת עול, מאידך הוא גם מנסה לחקות את צזאר ולהידמות לו והדבר מתבטא בפרץ מאולץ של בזבוז כספים, בדיוק כפי שנוהג צזאר קל הדעת לעשות. אבל גולדמן, אינו צזאר ולאחר כל מעשה כזה הוא נתקף תחושת אשם קשה.

פנטזיה על האישה המושלמת

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-7

פגישה חד פעמית של גולדמן, עם בתו של מאהב אמו, משאירה עליו רושם רב והוא מפנטז שהוא אוהב אותה ומשחזר במוחו שוב ושוב את פגישתם. כלומר, גם אישה זו,  אינה נתפסת בעיני גולדמן כדמות אמיתית, אלא כפנטזיה מגנה המאפשרת לו להרגיש חופשי לחשוק בה, מבלי לפחד שהיא תתגלה פתאום כאדם בעל ישות עצמאית משלו. כשהיא מגיעה לארץ עם אביה, הוא מתכנן לראותה, אבל אינו מסוגל לעשות זאת וזמן קצר לאחר לכתה – מתאבד.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-5

יעקב שבתאי

הדמויות הסובבות את גולדמן נקראות בשמות המציינות את קרבתו אליהן: הדוד, אביו של גולדמן ואף אשתו לשעבר של גולדמן לה היה נשוי כמה ימים בלבד, מאחר וגם הוא כמו צזאר וישראל לא מסוגל לייצר קשר אמתי של מחויבות ממושכת.

ייתכן והפגישה היחידה האמיתית והקשר הממושך ביותר שיידע גולדמן אי פעם, קשר מחייב שאינו מאפשר מילוט, הוא עם המוות. ורק אתו. ממנו הוא לא יכול לברוח כפי שהוא עושה עם כל אחד אחר בחייו.

שלושת הגיבורים המתים שלנו, למרות שהם מייצגים ומסמלים תקופה מסוימת, אינם שייכים רק לתקופה ספציפית. שלושתם הם למעשה "אבי טיפוס" של דפוסים שונים המקננים בבני אדם שונים. בורחים כרוניים מהמציאות והחיים ומבני אדם.

חנק תל אביבי בשנות החמישים

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-9

הספר כולו  וזו גדולתו וגאונותו, מסופר בפסקה אחת גדולה שלא נגמרת לעולם, מה שמייצר אצל הקורא את אותה תחושת חנק תל אביבית, שחווים גם שלושת הגיבורים בספר: תחושת חנק אובססיבית ורצון לברוח ממנה למקום אחר:  למושב, לאישה האדיאלית או במקרה של גולדמן אף למוות עצמו.

לספר יש ספר המשך בשם "סוף דבר", וראוי לציין שכתב היד של שבתאי נדחה בהוצאות הספרים שוב ושוב, כמו ב"בעקבות הזמן האבוד" שנדחה שוב ושוב, על ידי ההוצאות, לעולם לוקח זמן לעכל ולהבין ולהכיר בגאונות לשמה.

הגיבור הבלתי מוכתר של הסיפור

images

המוות אם כן, בתפיסתו של שבתאי,  הוא הגיבור הבלתי מוכתר של הסיפור, מאחר והוא מקנן בשלושת הגיבורים בסיפור. "מתים חיים", הבורחים מעצמם ונתונים בשקר ובאי שקט תמידי.

 

מאת:

טיפול וליווי רגשי במשברי גירושין, פרידה, מעברי חיים, הורות יחידנית, משפחות חד הוריות ומעברי ומשברי חיים. ליווי רגשי פרטני, קבוצות תמיכה והנחיית סדנאות בקלפים השלכתיים וכתיבה אינטואיטיבית

השאר תגובה