פורסם ב עזרים לכותבים

שינוי הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו

בעבודה עם קלפים טיפוליים למשל אנו תמיד נבחר שני אירועים שונים במהותם לאותה כותרת:

סיפור אחד על זריעה שלא נבטה וסיפור אחר של זריעה שנבטה
סיפור שבו אני רוצה וסיפור אחר שבו אני מרצה
האופציה להתבונן ולספר את שני הסיפורים מאפשרת לנו לחזק את הספור אותו אנו רוצים לצאת כצידה לדרך החדשה בחיינו וגם להתבונן בשני הסיפורים על מנת להבין שאנו יכולים לספר לעצמנו המון סיפורים שונים מבלי לבחור בסיפור אחד ולהפכו לחלק מהזהות שלנו, חלק מאמונות היסוד – המחשבות שלנו הן על פי רוב תוצר של סיפור שמישהו מכר לנו בעבר או שמכרנו לעצמנו – אם נלמד להבחין בכך שיש כל כך הרבה סיפורים שונים בחיינו, נוכל להתבונן בהם מבלי לאמץ אותם כזהות וכך בהדרגה להפחית את כמות המחשבות שהן תוצר של אותם סיפורים: לדוגמא: זה לא הולך להצליח מחר,
והסיפור שאני מספר לעצמי: אף פעם זה לא מצליח. הסיפור האלטרנטיבי: הצלחתי פעם פעמיים, בעבר
המחשבה – (תוצאה של אמונה חדשה): יש לזה סיכוי להצליח שוב
חג חנוכה שמח ומואר. 

https://www.youtube.com/watch….

 

פורסם ב עזרים לכותבים

שלבים בהליך גירושין ואבדן

התמודדות עם טראומת פרידה או גירושין ומשברי חיים

גירושים הם לא רק משבר קשה. זהו למעשה אירוע טראומטי מאוד בחיינו. כל כך הרבה חרדות מציפות אותנו: מה יהיה מצבי הכלכלי, איך אצליח לפרנס לבד את ילדי, איך אצליח לתמוך בילדי כשאני עצמי זקוק/ה כל כך לתמיכה וסיוע. הפחדים מציפים, העתיד לא ידוע, ותחושת האי ודאות מעוררת חרדות רבות.  אנו חווים תחושות של אבדן, אבל, כאב ופגיעה.  אנו חווים קשיים  מול בן הזוג לשעבר, הילדים שחווים גם הם משבר וצריך לתמוך גם בהם, פגיעה קשה בדימוי העצמי, כעס ותחושת כישלון. אבל והאבדן והגירושים יכול להמשך זמן רב,   ניתן בהחלט לקצר את התהליך על ידי תמיכה וסיוע פרטני או קבוצתי.

שלבי הגירושין

1. הלם  : –אנו לא מבינים עדיין את מלוא המשמעות של האבדן ואת העובדה כי חיינו עומדים להשתנות.

2. כאב וכעס – הכאב והכעס בתהליך ההתמודדות עם גירושים או פרידה, הוא שלב הכרחי ואם לאם נפחד להרגיש כעס לא נוכל לקבל את המצב החדש, נשקע במרירות וכאב על העבר ויקשה עלינו  ולבנות לעצמנו חיים חדשים.

3. הלקאה, אשמה: חלקנו יטה להרגיש אשם ולהלקות את עצמו על דברים שקרו בעבר: לו רק היינו נותנים לו/לה יותר תשומת לב כשביקש. חשוב לזכור שבאותו רגע לא יכולנו אחרת כי לא ידענו אחרת.

4. אבל, כאב, דכדוך, לעתים קרובות גם סוג של דיכאון – בשלב זה מתחילים להרגיש מוצפים כאב ולעתים גם תחושות קשות של אבדן. זהו שלב קשה אבל חשוב בעיבוד הטראומה.

5. קבלה: כאן מ תחיל תהליך של בניה מחודשת וצמיחה. אנו מתחילים לקבל את השינוי ולהפנים אותו.

חשוב להבין כי אין פה סדר לינארי בהכרח, לא כל שלב יבוא בהכרח לפני שלב אחר. למשל : נוכל להרגיש בו זמנית  גם כעס ודכדוך וגם הלקאה, נוכל להרגיש בו זמנית הלם ותחושות אשם ומיקוח, מה שיכול לייצר כאב והצפה רגשית גדולה. לעתים נמצא עצמנו נתקעים בשלב מסוים ומתקשים לעבור אותו.

אז מה עושים? כמה טיפים

התמודדות עם גירושין בשנה הראשונה

נרשה לעצמנו לקחת זמן להתאבל. ניתן לכל הרגשות (הלם, כעס, כאב) להתקיים. נראה  בהם חלק מהליך הכרחי ליצירת סיפור חיים חדש וטוב.
1. תמיכה קהילתית:  תמיכה של אנשים שעברו דברים דומים, יכולה מאוד להקל עלינו. נזכיר שוב את אתר הל"ב הנותן תמיכה קהילתית למשפחות הורות עצמאית, ולחד הוריות והורים המתמודדים עם גירושין.
2. סיוע מבני משפחה וחברים:  נבקש תמיכה וסיוע מכל מי שרוצה ומסוגל לתמוך בנו. נדיק להם  את סוג התמיכה לה אנו זקוקים כרגע.
4. נחכה מעט לפני כניסה מהירה לקשר חדש: רצוי שלא נמהר ליצר ריבאונדים  : כדאי שניתן לעצמנו זמן לעבד את הכאב והגירושין או הפרידה, לפני כניסה לקשר חדש, על מנת שנוכל לבנות קשר

יציב וטוב ולא לבחור בברירת מחדל בשל הבדידות או כדי לשכוח.


פורסם ב הסדנאות שאני מנחה, פוסטים

להשתחרר מהשופט שבראש- פסטיבל הסטודנטים הבינלאומי

מי שמגיע מעולם היצירה והתסריטאות, כל כך רגיל לשפוט את עצמו, את היצירה שלו. לשכתב, למחוק, עוד דראפט, עוד סינופסיס, מה יגידו המרצים? האם הקרן תתן תקציב להפקה? לא, לא מספיק טוב, אשכתב שוב. השופט בראש כל כך חזק ומקנן שם עד כדי שיתוק לפעמים.

אני רוצה להודות מקרב לב לסטודנטים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי שהתאספו מרחבי העולם באוטובוס הסרטים הנודד, ולראשונה בחייהם נחשפו לכתיבה אחרת. לא שיפוטית, ללא ציונים, ללא צורך בשום דבר קוהרנטי, רק להוציא את הדברם החוצה, כל מה שמקנן. כשהאדם הוא במרכז ולא התוצר. זכות גדולה הייתה לי להנחות אתכם, הייתם פשוט נפלאים, שיתפתם פעולה, הוצאתם מעצמכם דברים מרגשים מאוד.

התרגשתי מאוד, אני מקווה שיום יבוא וגם בתי הספר לקולנוע ותסריטאות יבינו את הצורך בהכנסת שיעורי כתיבה אינטואיטבית ללימודים – מה שפותח את החסימות בכתיבה ומאפשר לנו רגע של שקט, של הפסקה מול השופט שאומר זה טוב, זה לא טוב, זה מספיק וזה לא. תודה ענקית לנועה על ההזמנה להנחות ולאחותי ליהי כותבת מדהימה ומנחה נפלאה בזכות עצמה שהסכימה לבוא להנחות איתי.

זו לי פעם ראשונה להנחות קבוצה שבאה מאותו מקום שלי, המקום של כתיבה יצירתית ותסריטאות וזכות ענקית להכיר את הקולנוענים החדשים . וממה שראיתי, יש בהחלט למה לצפות באקרנים בשנים הבאות.

אוטובוס הסרטים

פורסם ב הסדנאות שאני מנחה, עזרים לכותבים

מי אני

שמי שיר,  מלווה רגשית במשברי חיים וגירושים, מנחת סדנאות  כתיבה וטיפול בכלים השלכתיים מטאפוריים ועורכת תוכן בתחום בריאות הנפש.

אני מלווה רגשית נשים המתמודדות עם משברי גירושין באופן פרטני, מנחה ומלווה קבוצות וסדנאות בכלים השלכתיים: קלפים טיפוליים מטאפוריים וכתיבה אינטואיטיבית. למדתי הנחיית כתיבה טיפולית, טיפול בכלים השלכתיים ומטאפורים והנחתי סדנאות שונות בינהן סדנאות למתמודדים עם משברי חיים,  סדנאות לאמהות ובנות, סדנאות למתגרשים והורים יחידניים ועוד.

בדצמבר 2008 אירע המהפך הגדול ששינה את כל חיי.לאחר גירושי, חיפשתי נשים בסטטוס שלי,  שעברו את שבר הגירושין וחיות במשפחה חד הורית או בהורות עצמאית,(הפייסבוק אז היה בחיתוליו), אם אין אז מקימים. הקמתי את הלב (הורים לבד – ביחד), הרשת החברתית למשפחות חד הוריות, הורות עצמאית וגרושים גרושות, מונה כיום כ 15,000 חברים, הרשת מתמחה באירגון אירועים וטיולים להורים גרושים ומאפשרת תמיכה קהילתית.

 

ממשבר לצמיחה

גירושים הם לא רק משבר קשה, גירושים הם  טראומה המשנה לחלוטין את כל חייו של האדם החווה אותו. אנו חווים חוויה משברית וטראומטית קשה בשנה הראשונה, כל כך הרבה חרדות מציפות אותנו: מה יהיה מצבי הכלכלי, איך אצליח לפרנס לבד את ילדי, איך אצליח לתמוך בילדי כשאני עצמי זקוק/ה כל כך לתמיכה וסיוע. הפחדים מציפים, העתיד לא ידוע, ותחושת האי ודאות מעוררת חרדות רבות.  אנו חווים תחושות של אבדן, אבל, כאב ופגיעה. אם אנחנו אלו שיזמנו את הגירושין, אנו חווים קשיים לעיתים מול בן הזוג לשעבר, הילדים שחווים גם הם משבר וצריך לתמוך גם בהם, אם הגירושין נכפו עלינו שלא מרצוננו, נחווה פגיעה קשה בדימוי העצמי שלנו, כעס ואף תהליך של אבל שעלינו לעבור לפני שנוכל לקבל בברכה את החיים החדשים שלנו.

אבל על האבדן והגירושים יכול להמשך בין חודשים עד שנים,  ניתן בהחלט לקצר את התהליך על ידי תמיכה וסיוע פרטני או קבוצתי.

נסיוני  מצפייה בכל כך הרבה נשים וגברים שחוו גירושין ומצאו את החיים הטובים שאחרי, לימד אותי שגם במצבים הכי קשים, גם בסבל הכי גדול, ודווקא מתוכו אנחנו  צומחים.

משבר גירושין למרות הסבל הגדול הכרוך בו  הוא גם הזדמנות חדשה.  הזדמנות פז לחיים טובים יותר אף מאלו שהיו לנו קודם, חיים מלאי הזדמנויות חדשות, זוגיות חדשה, הכרות מחודשת עם עצמנו וכחותנו,  וצמיחה מחדש.

האדם  לא זקוק להסבר – אלא חוויה. 

אני מאוד מאמינה במשפט זה. אכן  שיחות יכולות להקל על הרגשות והמצוקה, אבל מצאתי כי שימוש בכלים השלכתיים ומטאפוריים  מייצרים חוויה עמוקה הרבה יותר כמו גם אפשרות להעמיק לתוך נבכי הלא מודע ולחפש את הדפוסים הלא מודעים והאמונות המגבילות ולקרוא עליהם תיגר על מנת למצוא דרך לספר לעצמנו את סיפור חיינו בדרך מעצימה, מחזקת ושונה.

אמונתי היא כי לאדם עצמו כוחות ריפוי משלו, תפקידי כמנחה ומלווה  אינו לפרש את האחר,  להסביר או  לנסו לשנות דפוסי חשיבה, אלא לעזור לחפש ולמצוא יחדיו את הסיפור המבריא והמעצים הנכון לחייו.

למעשה אמונות מגבילות כמו גם דפוסי החשיבה המקשים עלינו,  משתנים מעצמם ברגע שאנחנו מוצאים את הכותרת החדשה לסיפור שאותו אנחנו מספרים לעצמנו ועל עצמנו. דרך כלים השלכתיים מטאפוריים אנו יכולים לקצר את הדרך להבנת החסימות ב"תת המודע" שמעכבות אותנו מלהגשים את חלומותנו ושאיפותנו. 

הכלים בהם אני משתמשת:

קלפים טיפוליים (השלכתים)

עבודה עם קלפים טיפוליים מאפשרת לתכנים העולים מהלא מודע לעלות ולייצר תובנות חדשות באמצעים ויזואליים והשלכתיים. הטיפול מאפשר העלאת תכנים והבנתם באמצעות התכנים שמציעים הקלפים. יש לציין שכמובן שלא מדובר בקלפי נבואה או טארוט או משהו מיסטי, הקלפים הם כלי עזר להתבוננות מחודשת בחלקים המוארים והציליים בתוכנו, והעצמת הכוחות הפנימיים ויצירת אסוציאציות שונות המאפשרות העלאת התכנים או החוויות החסרות למודע וחיזוק המשאבים והכוחות.

הקלפים מבוססים בחלקם על ארכיטיפים יוגניאניים וחלקם הגדול נבנה על ידי פסיכותרפיסטים ופסיכולוגים ומותאם אישית לטיפול וליוי משברי חיים.

 


כתיבה אינטואיטיבית ותרפיה באמצעות כתיבה ויצירה

לכתיבה כוח מרפא חזק מאוד. היא יכולה לעזור לנו למצוא את הקול התומך והמכיל בתוכנו, לזהות את החסימות לא מודעות,   ולברוא גשר לתת המודע שלנו המעביר לנו מסרים מרפאים, ולהבין את שחוסם אותנו בתוכנו מלחוות חיים של הגשמה עצמית, שמחה ואהבה. לכתיבה אינטואיטיבית, בה אין  קול שופט,  חשיבה על כל מילה ותכנון מוקדם,   יש ערך טיפולי חזק מאוד, היא מאפשרת לנו לכתוב ללא סינון או קול שופט וכך להתקרב לקולות בתוכנו שלא תמיד אנו מכירים ולהקשיב למסרים הבוקעים מתת המודע. חשוב לציין כי דווקא מי שאין לו נסיון בכתיבה יכול לחבור לכתיבה האינטואיטיבית ביתר קלות.  כתיבה אינטואיטיבית אינה מצריכה מאיתנו מחשבה, שיפוט או עריכת משפטים. בכתיבה אינטואיטיבית לא התוצר הוא החשוב אלא התהליך שהאדם עובר דרך הכתיבה.

לסיום, זיכרו שאין משבר או סבל שאין לו סוף, או כמאמר  השיר: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", ואם אתם  אנשי חלומות, אף פעם אל תוותרו עליהם.

באהבה גדולה לכם ולחיים

שיר

פורסם ב עזרים לכותבים

מוזה – עזרים לכותבים

cropped-d794d795d7a8d793-11.jpg
images
יום אחד ישב  לו סופר הילדים הידוע אריך קסטנר, והחליט לכתוב ספר חדש: משהו הרפתקני על תנינים בארצות רחוקות. שינס מותניו והחל לכתוב את הפרקים הראשונים, כשלפתע, נשתכח ממנו כמה רגליים יש לו לתנין. חשב וחשב אבל לא הצליח בשום פנים ואופן לזכור!"אם כך" החליט, "אכתוב משהו אחר. משהו יותר קרוב אלי, משהו מהחיים". אבל הסיפור סירב להתפתות ולהתקרב. קסטנר, בעל גישה מצוינת וכשרון להרגעת סיפורים, נשכב על הרצפה ועשה עצמו בלתי מעוניין בעליל בסיפור. כשראה הסיפור הפחדן שלא מתייחסים אליו, התקרב לו ואז ניגש לסופר ודגדג אותו קלות.  

שלוש מסקנות ניתן להסיק מעדות האישית הזו של סופר הילדים המפורסם:

  1. השראה לא צומחת על עצים
  2. זה קורה לכולם. גם ליוצרים גדולים וידועים
  3. לעיתים כדאי מאוד להתחיל בכתיבה על נושאים מוכרים. לא צריך ללכת לשדוד בנק כדי לקבל השראה.

 

 images-1
 באתר זה תוכלו למצוא חומרים שונים שנועדו על מנת לעזור לכם לצאת מהתקיעות. הרעיון של האתר הוא לאפשר ליוצרים שונים להיעזר זה בזה בניסיון לצאת מהסבך.   כמו כן מומלץ לעיין בהסברים כיצד ניתן ליצור דמות אמינה ועגולה ב"מבנה השלד של דמות תלת ממדית", כיצד להתחיל לבנות את הסיפור בראש באמצעות "שאלות המם" ואיך לבנות קו לינארי ב"מבנה עלילה". 

images-5

 

מאחלת לכם הנאה מהאתר, והרבה השראה

 

images-3

להמשיך לקרוא "מוזה – עזרים לכותבים"

פורסם ב עזרים לכותבים

שאלות ה"מם"

 

wh questions.jpg

 

באנגלית הן נקראות שאלות ה W  – עליהם מלמדים כותבים ותסריטאים לענות  (Who, Where, Why). אני עיברתתי עבורכם את האות לאות מ. נסו לענות על השאלות הללו. קחו דף ועט וחשבו על כל שאלה. אם יש לכם תשובה ברורה לכל השאלות, יש לכם כבר חלק די נכבד של הסיפור או הדמות ביד.

בהצלחה

%d7%a0%d7%95%d7%a6%d7%94         מי אני – קווי הדמות (לעזרה ניתן לעיין גם ב"מבנה שלד של דמות)%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-1%d7%a0%d7%95%d7%a6%d7%94         מה המקום שלי – איפה אני חי, מהי הסביבה שלי%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

%d7%a0%d7%95%d7%a6%d7%94          מה אני רוצה להשיג בחיים – מה הרצון שלי

%d7%9e%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a6%d7%94          מה מונע ממני להשיג את הרצון שלי?

images%d7%a0%d7%95%d7%a6%d7%94          מתי – מתי הייתה נקודת המפנה בחיי, ממנה מתחיל הסיפור שלי?

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-2%d7%a0%d7%95%d7%a6%d7%94          מדוע – מדוע אני מספר את הסיפור שלי ולמי%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-3

3fc_picture4

 

 

 

 

פורסם ב המלצות ספרים, עזרים לכותבים

תפיסת הרוע האנושי בספרות

(נכתב במקור למדור הספרותי של "קול השפלה)  © כל הזכויות שמורות לשיר יצחק

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-4

מהו הרוע, כיצד נוצר הצורך, הרצון לרצות לפגוע, להרוס, להחריב, להשמיד?

כשחושבים על רוע, הקונוטציה המידית העולה בראש היא כמובן של מלחמת העולם השנייה. מייד אנו מעלים בדמיוננו את דמותו של האיש הקטן והמשופם הצועק בגרמנית מילים שבגללן יושמדו מיליוני אנשים.

רבות מן היצירות הספרותיות ניסו לעסוק בסוגיה זו של הרוע האנושי, מתוכן בחרתי להמליץ על שני ספרים העוסקים בנסיון להסביר, לחקור נושא זה. שני ספרים אלו, במכוון או שלא, מרמזים לאותה מ לחמה מזוויעה, שבה שוב זכה העולם להיוודע אל הרוע האנושי במלוא עצמתו.  (נזכיר עוד את הנחשול – ההצגה, הספר והסרט שעוסקים בניסיון להבין איך זה בעצם קורה).

"המחברת הגדולה" – אגוטה כריסטוף

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-5

שני תאומים הנמצאים בעיצומה של מלחמה באירופה (קונוטציה ברורה למלחמת העולם השנייה), נשלחים לבית סבתם בכפר.

הסבתא אישה פרימיטיבית, אכזרית, מתעללת בנערים קשות, עד שהם נאלצים להשיב מלחמה ולהגן עצמם מהסביבה הקשה והעוינת.

בניגוד לבעל זבוב, זהו סיפור המנסה לעסוק בסוגיית הרוע האנושי מזווית קצת שונה. אם בעל זבוב עוסק בנושא החברתי מתוכו צומח הרוע האנושי, שבו אין ליחיד היכולת או הכוח להתמודד עם החלטות הרוב, בו היחיד מעדיף להימצא בתוך מעגל הרשע מאשר להלחם  מחוצה לו, כאן העיסוק הוא בנפשו של היחיד הפרטיקולרי.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-9

אכזריות אנשי הכפר כלפי התאומים מכריחה אותם להתחשל וההתחשלות מאלצת אותם להפוך אכזריים גם הם על  מנת להגן על עצמם.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-8

החוקים הפועלים כאן הם חוקי הג'ונגל : על מנת לשרוד מוכרחים התאומים לנטרל את הרגש, הם מתרגלים בינם לבין עצמם משחקים שונים בהם אחד מהם מכה את השנה, ועליהם להתרגל לחבטות ולא לצעוק מכאב.

כך נוצרת האדישות, חוסר היכולת לייצר חמלה על האחר. מעגל סגור. אלימות כתשובה לאלימות ואין כל אפשרות לפרוץ את חומת הבטון הרגשית הזו.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-7

ייחודו של ספר זה, שכולו כתוב ברבים (הלכנו, הרגשנו, עשינו), התאומים הם "אנחנו", אין להם זהות אישית, הם פועלים כ"אנחנו" וכך הם מגינים על עצמם מפגיעותו של היחיד.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-6

זהו סיפור פוסטמודרני מובהק באופיו, מזכיר מעט בשפתו ובעולם שבו את "דולי סיטי," של אורלי קסטל בלום. הדמויות מוקצנות ואינן עגולות,  אין כאמור כל רגש של אהבה או חמלה או רוך.  הטקסטים כמו גם השפה בה משתמשת המחברת  במכוון היא שפה סיפורית אנורקטית, מנוכרת, יבשה. תיאורים נטורליסטים קשים ויבשים, מזעזעים לעיתים קרובות. משפטים קצרים תמציתיים מאוד המשרתים את אווירת הסיפור בו היכולת לא להרגיש כלום: לא שנאה ולא אהבה, זה שם המשחק. ומנטרול הרגש עולים הדברים האכזריים ביותר.

"בעל זבוב" – ויליאם גולדינג (עם עובד, 204 עמ', כריכה רכה)

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-2

קבוצת נערים בריטיים נקלעת לאי מבודד ושומם מרוק מכל ציווליזציה.

הנערים, ילדים טובים, מנסים להקים לעצמם בית ארעי,מכתירים לעצמם מנהיג שיוביל אותם ומקיימים אספות דמוקרטיות בהן יינתן לכל אחד לדבר בתורו.

אבל לאט לאט מתחיל הרשע לחלחל. מתוכם קם אותו נער המסרב בתקיפות להישמע להוראות המנהיג.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-1

בשל תחושת הזרות על האי, הפחד ממפלצת מסתורית ומאיימת, מתחילים הנערים להיגרר אחריו למסעות צייד אכזריים.

זהו כמובן משל אלגורי על החברה שלנו. ניסיון להתחקות אחר הכוחות שפועלים במלחמה והאכזריות הגדולה בעיקר בעתות מצוקה חברתית.

הנערים בסיפור חוזרים אל אותם יצרים פראיים, קדמוניים מתוכם בוקע הצורך להרוג, להשמיד.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-3

הספר עוסק בסוגיה: האם יצר האדם רע מנעוריו? הפחד לדעתו של גולדינג מהבלתי ידוע, הנסתר כמו גם המצוקה הקיומית, הם  אלו שיוצרים את הרוע, ואף הניסיון ההומני להנחיל שיטה דמוקרטית המתחשבת באדם וברצונותיו האישיים,  עלולה לקרוס במצבים חברתיים של פחד ועוני ומצוקה.

images

פורסם ב עזרים לכותבים

מבנה העלילה

images-6

"לסיפור יש התחלה, אמצע וסוף. את ההתחלה נשים בהתחלה, את האמצע באמצע ואת הסוף בסוף"

(תוכנית הטלביזיה "זהו זה", מוני לומד איך כותבים תסריט)!

               לא כל הכותבים משתמשים במבנה העלילה באדיקות, כפי שאריסטו כתב אותו ב"פואטיקה", אבל רוב הכותבים משתמשים בטכניקה זאת גם בלי לדעת זאת. ממש כמו בחיים לסיפור יש אקספוזיציה בה מציגים את הדמויות, התחלה, אמצע, נקודות מפנה, נקודות שיא וסוף.

 %d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

        כפי שלכל כותב יש את הטכניקה שלו, יש כאלו שמתכננים, בונים ראשי פרקים, עונים לעצמם על שאלות ומקפידים על נקודות שיא ומפנה בדיוק במקום בו הן צריכות להיות ויש כותבים שפשוט יושבים מול המחשב או מול הנייר ומתחילים להצמיד אות לאות בנסיון סקרני לראות לאן זה עלול להוביל אותם.

 %d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

            סביר להניח שגם לכם יש העדפות משלכם., אולי תעדיפו לבנות את הסיפור ואת ראשי הפרקים שלו קודם בראשכם (ולאלו הכותבים תסריטים ורומנים ארוכים, מאוד מומלץ לעשות זאת) או שאתם מאלה שמעדיפים לא לדעת בעצמם לאן הם הולכים ולתת לסיפור ולדמויות להפתיע אותם? בכל מקרה מומלץ לדעת את מבנה העלילה ולנסות להעזר גם בו במצבים של תקיעות:

images-4

מבנה הסיפור

 

 

אקספוזיציה

 

פרקים ראשונים בהם אנו מתוודעים לגיבורי הסיפור, לחייהם, הסביבה בה הם פועלים והדמויות המקיפות אותם. ממש כמו לשבת על כוס קפה עם אדם חדש. האקספוזיציה יכולה להיות קצרה בת כמה שורות, או להתפרס על פני פרקים רבים.

 

הסיפור מתחיל ביום בו עוזב הגיבור את בית הספר וכבר בהקדמה כשהוא מספר לנו למה הוא ממש לא מוכן לתת הקדמה ותקציר על עצמו, הוריו וחייו  סטייל אוליבר טוויסט, אנחנו דווקא אז מקבלים רמזים לחייו, הוריו, משפחתו, אישיותו הצבעונית  וכן למה שעתיד להתרחש בהמשך.

 

(התפסן בשדה השיפון)

  

 

 

סיבוך:

 

הפרוטגוניסט (גיבור הסיפור) נתקל באנטגוניסט  – מכשלה שיכולה להיות רצונות סותרים,דילמה נפשית, אדם אחר, כוחות טבע ועוד.

 

רוח רפאים של התינוקת המתה של אישה שהייתה בעבר עבד, והרגה את בתה(אנטגוניסט) מתגלה בביתה ומחוללת סערה. ("חמדת")

  

 

נקודת מפנה:

 

מפנה כלשהו בעלילה לעיתים מפתיע ולעיתים צפוי:

 

פיי מופתע למצוא בלב הים סכנה יותר גרועה מאימת טביעה או התייבשות – הטיגריס הבנגלי צ'רלי פרקר – איימת גן החיות של אביו. ("חיי פיי")

 

בתה הקטנה של אישה השרוייה בחיי נישואין קודרים ועצובים, נפטרת במפתיע ומעירה את השדים הרדומים באישיותה הסבילה עד כה של האישה. ("קולות הערב"-נטליה גינצבורג)

 

 

 

התרה/סוף:

 

המתח בו שרוי הקורא לאורך כל הסיפור, המגיע לשיאו ונפתר :

 

הגיבורה מוצאת את מנוחתה הסופית תחת פסי רכבת (אנה קרנינה).

 

האם הקודרת והמיוסרת, נפרדת מילדיה בהם היא מתקשה לטפל, ומשלחת אותם לקרובי משפחתה (חמשת רבעי התפוז)

 

 

 

פורסם ב עזרים לכותבים

השראה ועבודה קשה

images-2  

השראה 

    הכל כבר מוכן על השולחן. המחשב דלוק, מחכה רק לפקודתכם, שולחן נקי, מסודר. כולם מחכים לה ורק היא מאחרת לבוא. המוזה שלכם.  להלן כמה עצות שאולי יעזרו לכם לחפש את הגברת הנסתרת ולקרוא לה:

                                             %d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

      התיישבתם מול המחשב ופתאום הראש ריק לגמרי. שום משפט לא עולה בראשכם, הכתיבה קשה. האור בחוץ קורץ לכם? אתם מכנים את המחשב השנוא בשמות? זה הזמן לקום ולצאת קצת החוצה לאוויר הצח. להרבה מוזות יש נטייה לדגדג דווקא מחוץ לבית. יש סופרים שנוסעים באוטובוס רק בשביל לחפש את המוזה שלהם. אפשר להבחין בהם כבר מרחוק, מביטים בנוף שמבעד לחלון האוטובוס, שולפים נייר מכתבים. רוב המוזות שדיברנו איתן טענו שהן מעדיפות מקומות הומי אדם, כאלה שבהם אפשר לקחת פנים, קולות ולהפוך אותם בדמיון לסיפור.  גלו איפה המוזה שלכם מעדיפה לבלות את זמנה: בתי קפה, פאבים, פארקים. אולי דווקא אולמות קולנוע עושים לה את זה? אולי סתם טיול ברחוב, מפגש בקיוסק עם המוכר, אישה עם כלב העוצרת אתכם באמצע הרחוב לשאול מה השעה, ידליקו את הניצוץ הגדול.  כמובן שכדאי לענות לאישה בנימוס לפני ששולפים בהתלהבות את פנקס הרעיונות ומתחילים לכתוב באמצע הרחוב.

 %d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

           לא כל המוזות דומות אחת לשנייה, יש מוזות שבהחלט יעדיפו לעזור לכם ליד המחשב בבית, יש כאלו שאוהבות מאוד כשאתם מנקים את הבית, ויש כאלה שמתנפלות עליכם, גוועלד, ברגע שאתם כבר עוצמים את העיניים ונכנסים לממלכת החלום. במקרה כזה מומלץ כמובן להטמין את פנקס הרעיונות שלכם מתחת לכר על מנת לא לפספס את ביקורה של המוזה לפני השינה.  כמובן שהמוזה הפרטית שלכם יכולה להחליט שאצלה אין חוקים ולהפתיע אתכם פעם ברחוב, פעם במסיבה אצל חברים ופעם דווקא אצל רופא השיניים, לכן מומלץ מאוד להצטייד בפנקס הרעיונות כמעט לכל מקום שבו אתם מגיעים. 

 %d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

        אם נתקעתם באמצע סיפור ובשום פנים ואופן לא הצלחתם להמשיך אותו ולעורר את המוזה הרדומה, אם הסיפור כבר ממש גורם לכם לייסורים וסבל, כדאי לעזוב אותו לכמה זמן. לאחסן אותו בתיקיה מסוימת במחשב ובמגירה, לא לחשוב עליו ולא לגעת בו. נסו להתעסק בדברים אחרים: קריאה, צפייה בסרטים טובים, עיסוק באמנות אחרת ואף כתיבת סיפורים אחרים. לפעמים דווקא עוזר להתרחק מכל מה שקשור לכתיבה ויצירה לפרק זמן כלשהו: טיול עם הילדים, ניקיון הבית, עבודות אחרות שאינן דורשות מחשבה מאומצת, כל אלו יוכלו לעזור לכם לחזור אל הסיפור התקוע אחרי פרק זמן מסוים רעננים, ולראותו בעיניים חדשות. מבט חדש ומרוחק בסיפור שכתבתם יכול לעזור לכם להבין שוב לאיזה כיוון כדאי ללכת עם הסיפור.

 

                                                       %d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93                                                                 

      וכן, גם זה קורה. יש סיפורים שצריך פשוט להניח להם לכמה חודשים, לכמה שנים, או אפילו בכלל. זה קשה, אבל אתם תדעו בעצמכם  אינטואיטיבית למי צריך להניח ועם מי כדאי להמשיך להתעסק. צער הפרידה מהסיפור האהוב אך התקוע יכול להפוך לשמחה חדשה כשדווקא מסיפור זה תוכלו לקחת חומרים לסיפורים אחרים, טובים יותר.

 %d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

       "סיעור מוחות" – ממש כפי שעושים אותו קופירייטרים במשרדי פרסום,  הוא רעיון מצוין להביא עליכם את הרעיון וההשראה.  שבו במקום אהוב עליכם: חלק כלשהו בבית, שדה או נוף מעורר השראה , לקחו דף חלק ופשוט רישמו כל מה שעולה לכם בראש באותו רגע, ללא צנזורה, ללא ביקורת עצמית. בא לכם לראש המילה פרה, רישמו פרה, המוח שלכם מראה לכם תמונות של לאפה עם שישיליק, רשמו:  "לאפה עם שישליק". כל מילה כזאת יכולה להיות קצה חוט או רמז כלשהו לסיפור או הרעיון. אחרי שרשמתם מילים חסרות משמעות, עיצמו את העיניים ונסו לדמיין סיטואציות שונות. רשמו כל סיטואציה שעולה לכם בראש,  בלי להתעצל.  כתבתם: "פרה אוכלת שישליק", יפה מאוד. זאת בהחלט סיטואציה, וגם אם היא לא תהפוך לסיפור בסופו של דבר, אולי רעיון או סיטואציה אחרת כן יהפכו.  עכשיו, אחרי שרשמתם כל מה שעלה לכם בראש: מילים וסיטואציות, קראו אותם שוב ושוב ונסו לחבר בינם. נסו לראות האם יש איזו מילה או סיטואציה שמדליקה אתכם, שמדגדגת לכם. אם כן, קחו אותה ונסו לדמיין אותה בראשכם. נסו לדמיין מה יכול לבוא אחרי הסיטואציה הזאת, או בעקבותיה. מה יכול להיות המשך הסיטואציה אותה דמיינתם.

 %d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

          לא עולה שום דבר לראש?  לא להתייאש, ולא לזרוק את כל כתביכם לפח. נסו שוב מחר, מחרתיים. או שאל תנסו בכלל. לפעמים דווקא המאמץ שעושים כדי לאתר את המוזה הוא זה שעלול לגרום לה לברוח. לפעמים כדאי להניח לה ולרצון לכתוב לזמן מה. ופתאום, מאחור בלי שתשימו לב, באוטובוס, בין אנשים, לבד בבית לפני השינה, או סתם ככה אחרי שאיזו אישה ממושקפת תשאל אתכם ברחוב איך להגיע לארלוזרוב, תניח ההשראה את ידיה הטובות על כתפיכם ותאמר: "הנני".

 %d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

          נחזור ונאמר כי לפעמים כדאי מאוד להניח לסיפור ולחזור אליו רק אחרי שבועיים, חודשיים וייתכן שלפעמים אפילו שנתיים ידרשו כדי לקרוא אותו שוב בעיניים חדשות ולדעת סוף, סוף איך ממשיכים מכאן. סבלנות, זאת מילת המפתח ביצירת סיפורים חדשים. הרבה מאוד סבלנות ואורך רוח. אם תירצו, אמר פעם מישהו, אין זאת אגדה. מאמינים לו?

 

  עבודה קשה 

 

images-1

      נכון, מוזה או השראה חשובה, אולי אפילו הכרחית ליוצר המעונין ליצור, אבל המוזה היא רק הניצוץ ההתחלתי שאחריו, מה לעשות, מגיע גם חלקה של העבודה הקשה, מלאכת הנמלים המפרכת.  אין, אין אין ושוב נחזור ונאמר, אין דרכי קיצור ואין מפלט מהעבודה הקשה והמפרכת של כתיבת הסיפור אחרי שהמוזה דגדגה קלות.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

     אל תתפלאו שהמוזה נעלמה אחרי הדגדוג ואל תקראו לה לחזור. היא את שלה עשתה. דגדגה אתכם והציתה את הדמיון לסיפור החדש, עכשיו תורכם. שבו בבית, בבית קפה, בשדה פתוח או בכל מקום אחר בו אתם אוהבים לכתוב, והכינו לעצמכם ראשי פרקים לסיפור או לרומן. תוכלו להיעזר במבנה השלד ובמבנה העלילה באתר זה על מנת לדעת איך ולאן ממשיכים הלאה. אחרי שראשי הפרקים מוכנים, מומלץ מאוד לפני תהליך הכתיבה הארוך, המייגע וכן… לפעמים גם המשעמם והאפור, להראות את ראשי הפרקים לקרובי משפחה, אוטוריטות בתחום הכתיבה או כל אדם אחר על דעתו אתם סומכים על מנת שיעיר ויאמר לכם האם אכן יש קורלציה ואיזשהו קו לינארי בין הפרקים השונים. וכשהכל כבר גמור, נו אז נשאר לשבת ולכתוב. יש כאלה שטוענים שאינם צריכים את המוזה בתהליך הכתיבה עצמו, שהם מסתדרים יפה מאוד בעצמם תודה רבה ושלום, ויש כאלה שגם בתהליך הכתיבה עצמו אחרי שכל הפרקים מוכנים וידועים, זקוקים נואשות למוזה שתדגדג לפחות בהתחלה.

                                         %d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93                        

      בתהליך הכתיבה עצמו אין קיצורי דרך והמיתוס הרומנטי של הסופר הכותב כשהמוזה שורה עליו מתחילת הסיפור ועד סופו נדיר מאוד. כמו כל דבר בחיים, גם כתיבה היא בעיקר עבודה קשה ומפרכת: מתסכלת מאוד אבל לפעמים, אבל גם מתגמלת מאוד לפעמים, ובשביל האושר הזה שבהצלחה של קול השייך לכם ורק לכם ולא לאף אחד אחר בעולם כולו, שווה כל המאמץ, הקושי והתסכול שבדרך החתחתים לסיפור המוגמר.

                         

בהצלחה