פורסם ב פוסטים

סיפור זן קצר ומקסים

אב מנזר אחד נשכב פתאום על הרצפה והחל זועק: "הצילו, הצילו".

המזירים התגודדו סביבו מבוהלים. חלקם ניסו לדבר איתו, חלקם לתת מים, להשיא עצות, אבל אב המנזר רק המשיך לשכב שם ולזעוק "הצילו, הצילו".

רק נזיר אחד עמד שם בצד ושתק. הוא לא ניסה להגיש לו מים. הוא לא ניסה לדבר איתו או לתת עצות. מבלי להוציא הגה מפיו פשוט קרב ונשכב ליד אב המנזר.

אב המנזר התרומם, קד קידה לאותו נזיר והלך.

**************************

יוצא לי בזמן האחרון לקרוא פוסטים מרגשים של אנשים אמיצים שחושפים בהמון אומץ וגבורה: כאב, סבל , מצוקה רגעית או מתמשכת.

שמתי לב שרוב התגובות לפוסטים הן תגובות לעצות טובות והכוונה: מאמנים קוסמים, הדרך לאושר, חמש עצות הזהב לאהבה עצמית וגו'….
,
אז כן, הרעיונות תמיד יפים.

אבל באותן דקות של מצוקה קשה וסבל, כל שהם מבקשים מאיתנו באמת זה רק שנשהה שם איתם יחד לרגע בעלטה המפחידה, במקום הכאוב, נחזיק ידיים עד שימצאו שוב את מתג החשמל והאור ידלק מחדש.

 

פורסם ב פוסטים

אני מסירה את הכובע בפניכם

אני מסירה את הכובע בפני אותה אישה מבוגרת וכפופה הפוסעת באיטיות ברחוב. ידה הימנית תומכת בגבה להקל את עומס וזרמי כאב פריצת הדיסק, אצבעות ידה השנייה מאדימות מכובד משקלן של שקיות הפלסטיק העמוסות מזון בדרכה לתחנת האוטובוס להביא אוכל לבני משפחתה.

אני מסירה את הכובע בפני אותה האם שבשארית כחותיה קמה ממיטתה בשביל לשחק מעט עם בנה בן החמש, לחייך, לחבק וללטף לנסות להתעלם ולו לרגע מריח הכימו,ההקאות והכאב

אני מסירה את.הכובע בפני כל אלו שקרסה נפשם, אבל ממשיכים להתעקש לנסות לטעת באחרים תקווה, נחמה וחמלה.

אני מסירה את הכובע בפני הציניים, המיזנטרופים, העצובים, הכועסים והמיואשים שבפינה סמויה, נסתרת מעין בליבם השבור קיימת חלקה קטנה, לא מעובדת, המחכה לדישון וזריעת נבטים חדשים של תקווה ואהבה.

אני מסירה את הכובע בפני תעצומות הנפש של בני האדם.

פורסם ב הסדנאות שאני מנחה, פוסטים

להשתחרר מהשופט שבראש- פסטיבל הסטודנטים הבינלאומי

מי שמגיע מעולם היצירה והתסריטאות, כל כך רגיל לשפוט את עצמו, את היצירה שלו. לשכתב, למחוק, עוד דראפט, עוד סינופסיס, מה יגידו המרצים? האם הקרן תתן תקציב להפקה? לא, לא מספיק טוב, אשכתב שוב. השופט בראש כל כך חזק ומקנן שם עד כדי שיתוק לפעמים.

אני רוצה להודות מקרב לב לסטודנטים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי שהתאספו מרחבי העולם באוטובוס הסרטים הנודד, ולראשונה בחייהם נחשפו לכתיבה אחרת. לא שיפוטית, ללא ציונים, ללא צורך בשום דבר קוהרנטי, רק להוציא את הדברם החוצה, כל מה שמקנן. כשהאדם הוא במרכז ולא התוצר. זכות גדולה הייתה לי להנחות אתכם, הייתם פשוט נפלאים, שיתפתם פעולה, הוצאתם מעצמכם דברים מרגשים מאוד.

התרגשתי מאוד, אני מקווה שיום יבוא וגם בתי הספר לקולנוע ותסריטאות יבינו את הצורך בהכנסת שיעורי כתיבה אינטואיטבית ללימודים – מה שפותח את החסימות בכתיבה ומאפשר לנו רגע של שקט, של הפסקה מול השופט שאומר זה טוב, זה לא טוב, זה מספיק וזה לא. תודה ענקית לנועה על ההזמנה להנחות ולאחותי ליהי כותבת מדהימה ומנחה נפלאה בזכות עצמה שהסכימה לבוא להנחות איתי.

זו לי פעם ראשונה להנחות קבוצה שבאה מאותו מקום שלי, המקום של כתיבה יצירתית ותסריטאות וזכות ענקית להכיר את הקולנוענים החדשים . וממה שראיתי, יש בהחלט למה לצפות באקרנים בשנים הבאות.

אוטובוס הסרטים

פורסם ב מאמרים, פוסטים

התמודדות גברים ונשים עם גירושין

אז מי סובל יותר אחרי גירושין או פרידה? גברים או נשים? ברחבי הרשת ניתן למצוא מחקרים שונים ובכולם סברה אחרת. האמת היא שאין אמת. כולנו סובלים, גברים ונשים, יחד עם זאת מחקרים מצאו כי דרכי ה התמודדות של גברים ונשים לאחר גירושין או פרידה מאוד שונים.

כיצד נשים מתמודדות עם גירושין או פרידה?

לנשים יותר קל  להביע את עצמן רגשית והן יותר וראבליות, לכן לרובן יש מעגל תמיכה גדול יותר. יש להן חברות תומכות ומכילות, קל להן להביע רגשות ולכאוב בקול, להביע את הכאב ולבכות את אבדנן. השיתוף והתמיכה בכאב מקלה מאוד ומאפשרת לנשים להתמודד טוב יותר עם הרגשות הקשים שעולים בהן.

יחד עם זאת, העול  קשה מנשוא. במידה והאם היא המשמורנית, היא צריכה לא רק להתמודד עם הקשיים הרגשי ים של עצמה, והבעיות הכלכליות הקשות שנוצרו עקב הגירושין, אלא גם עם אלו של ילדיה. נשים המטופלות בילדים קטנים, יתקשו יותר להיכנס לזוגיות חדשה, לרוב הן כל כך עסוקות לפרנס ולשרוד, שאין להן זמן להתפנות לקשר חדש או להתבוננות מחודשת בעצמן ולעבד את עברן.

כיצד גברים מתמודדים עם גירושין או פרידה?

במידה והאישה היא זו שנמצאת רוב הזמן עם הילדים – הגברים הגרושים  מוצאים עצמם מאבדים גם את הקשר היומיומי עם   ילדיהם. הכאב על האבדן לעיתים קשה מנשוא, אבל לרוב לגברים אין מעגלי תמיכה רגשיים.

לחלק גדול מהגברים עדיין מאוד קשה להביע רגש,  כאב ואפילו לבקש עזרה. רובם חונכו שזה "לא גברי" לקבל תמיכה או להביע כאב בקול. הם שתוקים ושותקים את כאבם חרישית. המשפט גם הגברים בוכים בלילה, לא נולד יש מאין. הוא לגמרי נכון. הם בוכים, אבל בתוכם ונושאים את הכאב בפנים ולכן מתקשים יותר להתמודד עם הקושי.

העובדה שגברים נשארים  כאמור לרוב כמעט ללא מעגלי תמיכה וסיוע, גורם לחלקם למהר להיכנס לקשרים חדשים ולמצוא אישה חדשה כדי לנסות לשכך את הכאב ולשקם את האגו, בעיקר במידה והם לא היו אלו שבחרו לס ים את הקשר.

הקשים הכלכלים של גברים גרושים קשים לא פחות. פעמים רבות הבית שהיה נמכר והם מוצאים עצמם מתגוררים בחדרון קטן בניגוד לבית שהיה להם קודם.

אז למי יותר קשה? אין תשובה חד משמעית לשאלה הזו. גירושין ופרידה היא טראומה ושבר גדול לשני המינים.  וכמובן – לילדים.

פורסם ב פוסטים

הצהרת העצמאות הפרטית שלכם

סימן יום העצמאות אני מאחלת לכולכם חג שמח. וכן מסיפה לכם רעיון ליישם את הצהרת עצמאות הפרטית שלכם, שאותה אתם יכולים לקחת אתכם לאמץ על לוח לבכם ולוח החזון שלכם, לתלות, לשנות למה שמתאים לכם, או להוסיף.

מגילת העצמאות הפרטית שלכם.

אני:_______________ מצהיר כי ביום ___________ בחודש_____________ כתבתי את מגילת העצמאות הפרטית שלי

להלן נוסח שניתן לשנות: בזאת אני מצהיר על זכותי ל….

. זכותכם לבחור במה שלבכם מבקש , במה שהאינטואיצה שלכם יודעת היטב, אף פעם לא במה שאחרים מנסים להכניס לכם לראש שנכון וצריך לעשות או לחשוב.

2. זכותכם לא להאמין לסיפור שמישהו אחר מוכר לכם על עצמכם ועל מי שאתם לדעתו הלא קובעת..

3. . זכותכם לספר לעצמכם מי אתם באמת ולדעת את האמת והנכון לכם. זכותכם לא להישפט בידי אנשים שלא מכירים אתכם ששמעו ש… קראו ש… חשבו ש…האמינו ש…

4. זכותכם להשמיע קולכם גם כשהוא חלש ולא תמיד נשמע אל מול כל אותם קולות רועמים שונים שאומרים אחרת. גם אם אתם ניצבים לבד שם במערכה מול אנשים שמפחדים להשמיע את הקול שלהם ומעדיפים להצטרף להמון. זה מפחיד, זה קשה, אבל זו זכותכם

5. . זכותכם לדבר רק את עצמכם. ולא אחרים זכותכם לא להעתיק משפטים או מעשים של אחרים רק כי זה יימצא חן בעיניהם. זכותכם להביע את הרצונות שלכם להשמיע את הקול שלכם, גם אם זה לא ממש מוצא חן בעיני אחרים.

6. זכותכם לבחור בעצמכם , לבחור לאהוב את הקרובים לכם, החברים, הצהירו על זכותכם להתקרב רק למי שמקבל אתכם כמות שאתם.

7. זכותכם לבחור מבין כל האנשים סביבכם רק את אלו שעושים לכם טוב, שלא מטיפים, לא מרצים, לא שופטים, לא מבקרים ולא מנסים לשנות אתכם

אם יש לכם עוד סעיפים ששכחתי לכתוב , מוזמנים לצרף ולכתוב ואני אצרף אותם לפוסט.

הוצהר ביום____________________ עדים____________________________

pexels-photo-103123.jpeg

פורסם ב פוסטים

שקופה

בסופר מסתובבת אישה מבוגרת, מטפחת אדומה לראשה. גוררת בכבדות רגליים בשרניות, משורגות ורידים, נתונות בכפכפי עץ חומים

בתור לבשר היא נעמדת מאחורי.. היא נפנת אלי ומדגדגת קלות בכתפי. אומרת לי משהו ברוסית. נו פרוסקי. אני ממלמלת במבוכה. לא מעיזה להביט בה. נועצת עיני בנקניקים האדומים שמעבר לזכוכית. היא מתעקשת על משהו. ממשיכה לדבר. מצביעה עלי ואחר כך על הבשר. מתחננת. דמעות נקוות בעיניה. אני מחפשת מישהו שדובר רוסית. לוקחות לי חמש דקות למצוא. המתורגמנית אישה מטופחת וחייכנית מסבירה לי שיש מבצע שעל כל קניה במאה שקלים מקבלים עוף בחמישה עשר שקלים. לאישה המבוגרת יש 15 שקלים בארנק. היא מסתובבת בסופר שעות ומחפשת אנשים שיסכימו לעזור לה: כשהם קונים במאה שקלים היא תתן להם 15 שקלים עבור העוף. אף אחד לא מסכים. כולם רוצים לנצל את המבצע בעצמם ולקבל את העוף ב 15 שקלים לעצמם. ככה היא מסתובבת בסופר במשך שעות. מתחננת לעוברים ושבים שממהרים לקופה בעגלות עמוסות. היא לא צריכה נדבות, היא תשלם להם עבור העוף מה שצריך, אבל אנשים לא מבינים אותה, מתרגזים. מה היא נטפלת אליהם הזקנה הזאת. כשהם מצליחים להבין הם מבקשים לנכס את המבצע לעצמם.

אנחנו הולכות יחד לקופה והיא עוזרת לי להכניס את הקניות לשקיות. הקופאית נותנת לה את העוף הנכסף. אור נדלק בעיניה והיא ממלמלת מילות תודה ומוציאה 15 שקלים ורוצה לתת לי. אני מסרבת והיא נעלבת. אנחנו מתפשרות על חמישה שקלים.

אני יוצאת מהסופר עם השקיות. מכניסה הכל למונית, נהג המונית מעיר לי שאני חולמת. אני שותקת. לא מספרת לו שאני עדיין רואה אותה בעיני רוחי. מתרוצצת במשך שעות בסופר ומתחננת לאנשים שיעזרו לה לממש קניה של עוף ב 15 שקלים כדי שתוכל להביא הביתה.